שביעי

ביום הולדתו האחרון, הכנו לו אוכל שהוא אהב מאוד - ’על האש’. הוא חיבק אותי חזק, נישק אותי ואמר ’רבקה שלי, תודה על האוכל הנפלא ועל הדאגה. אני אוהב אותך’. לא הבנתי שהוא בעצם נפרד "לא התערב בחינוך, אלא עזר". שחר צ'קוטאי חוגג בר מצווה עם סבו ואמו ’צרות’ כמו שעשית לנו”. בשבוע שעבר חל יומ הזיכרונ לפטירתו. בשביל הציבור הוא היה מרנ, גדול הדור, איש ח ד ונתינה, דמות להערצה. כל הדברימ הללו היו נכונימ גמ עבורי, אבל בשבילי הוא היה פשוט בא. ישבתי עמ אמי היק רה לשיחה כדי ללמוד מעט יותר על האבא וה בא שהוא היה. גדלנו בבית פר ממלכתי-דתי, היינו בבני עקיבא ובעזרא, למדנו בישיבות ה דר ומכינות, וכולנו שי רתנו בצה”ל ובשירות לאומי. אבל בא היה עמ כיפה שחורה. דרכ החיימ שלו הייתה שונה משלנו? ”לא, אבי היה לאומי בתפי ה שלו. הדבר החשוב ביותר ל בא היה התורה, ולא שינה לו איזו כיפה יש על הראש. היה חשוב לו שנהיה בני תורה”. אז איכ את, שגדלת במ גרות חר דיות, הגעת לתרבות ה רוגה? ”כילדה היה לי קשה במ גרת הח רדית. א רו עלינו הרבה דברימ ולא ה בירו לנו למה יש אי ורימ שנ ראימ שטותיימ, כמו צבעי הבגדימ, וגי הבדימ, הגרביימ ועוד. גמ היו לי מורות שדיברו נגד המדינה וא רו עלינו לחגוג את יומ העצמאות. שיתפתי את אבי בדברימ, והדברימ היו למורת רוחי ורוחו. הוא אמר לי פשוט להתעלמ מהמ ולדעת להפריד את הדברימ. כשהוא היה הרב הראשי, הוא לקח אותי יחד איתו לראות זי קוקינ ולחגוג את יומ העצמאות. ”כשגדלתי והתחלתי לצאת עמ בחורימ שאבא ביקש שאפגוש אותמ, הייתי חוזרת ומשתפת אותו בדברימ שנאמרו ולמה הבחור הזה לא התאימ לי. אחרי כמה מפגשימ כאלה, אבי הבינ שהבחורימ החרדימ לא מתאימימ לי. הוא שלח את אחי, הרב דוד יו פ, לדבר עמ ראש ישי בת הכותל, הרב ישעיהו הדרי, שגמ לימד אותי במכללה, ולבקש שימצא לי ה דרניק”. אז את בעצמ הכבשה השחורה של המשפחה... ”אני הכבשה הלבנה”... ”הנכדים יגורו אצלנו” , למדה ייעוצ 66 אמא רבקה, בת חינוכית וכיהנה במשכ שנימ רבות כחברת הנהגת הה תדרות ונצי גת העבודות הדתיות בה תדרות העובדימ. היא נשואה לאבי, הרב יעקב צ’קוטאי, רב העיר מודיעינ מכבימ רעות. נולדו להמ שישה יל דימ, ואני הצעיר שבהמ. בא התערב לכמ בחינוכ? ”הוא מעולמ לא התערב, אלא עזר. כשאחיכ הבכור ליאור היה בכיתה א’, גרנו ביישוב מעורב, ובבית ה פר היו רק שבעה ילדימ בכיתה. אמ רצינו עוד שעות לימודימ, היינו צריכימ להו יפ תשלומ. יצא שלא היו שיעורי פרשת שבוע ושיעורי תורה בכמות וברמה מ פקת. ”בפרשת וישב, שבה מ ופר על יו פ ואחיו, התארחנו אצל בא ו בתא. בדרכ חזרה מבית הכנ ת בא שאל את אחיכ שאלות על פרשת השבוע, כפי שעשה עמ כל הנכ דימ, וראה שהוא יודע את הפרשה, אכ בצורה שטחית מאוד ובלי עומק. בכל זאת הוא נתנ לו וכריות, ושיבח אותו על מה שכנ ידע. ”בצאת השבת, אחרי ההבד לה, לפני שיצאנו הביתה, הוא עצר אותנו וביקש שנחכה לו עד שיחזור מהשיעור השבועי שלו. כשחזר, הוא ישב איתנו ועמ בתא לשיחה ואמר: ’החלטתמ ללכת לגור ביישוב מעורב ביהודה ושומרונ, לא אמרתי כלומ. החלטתמ למכור בית בירושלימ ול בנות ביישוב, לא התערבתי ואפי לו עזרתי לכמ במימונ הבנייה. אבל שהנכד שלי יצא עמ הארצ? לזה לא א כימ. בדקתי ושאלתי וראיתי שיש "מתגעגעים לחום ולאהבה". רבקה יוסף-צ'קוטאי ובנה 11.11.22 | י"ז בחשון תשפ"ג | 512 גיליון | 36