שביעי

11.11.22 | י"ז בחשון תשפ"ג | 512 גיליון | 38 פה בירושלימ בית פר תורני, נועמ. בגלל שיעקב בצבא )באותה תקופה אבא שלי היה רב במשמר הגבול(, אמא ואני ה כמנו שהילד יגור אצלנו ונעזור לו במה שצריכ’. ”ענינו לו שגמ אנחנו שמנו לב לנושא וחשבנו רבות איכ לפתור את הבעיה, וכעת כשאתמ מציעימ את עז רתכמ - נשמח לקבל אותה. וככ היה. היו לנו גמ שיעורימ משפחתיימ, רק למשפחה שלנו. ”השיעור התחיל אחרי פטירתה של אמי ע”ה. היא הייתה החוט המקשר במשפחה, היא התקשרה אלינו בכל יומ ושאלה לשלומנו, ו יפרה מה קורה אצל כל אחד מבני המשפחה. כשרצינו לשאול את אבא שאלות, העברנו אותנ דרכה והיא שאלה והשיבה לנו. ”כשהיא נפטרה, חששנו שנאבד את הקשר המשפחתי. בשבת השבעה שלאחר מותה, הוא דיבר איתנו אחרי ה עודה השלישית ואמר לנו ’מע כשיו אני גמ אבא וגמ אמא שלכמ. אל תה ו לפנות אליי בכל נושא. אני יודע שלא רציתמ להפריע לי והעברתמ שאלות דרכ אמא. עכשיו, כשהיא לא פה, אני אהיה זמינ. לגבי אחדות המשפחה, אני לא יודע איכ ואינ לי זמנ לדבר בטלפונ כמו אמא. אני יודע ללמד תורה. ת כימו ללמוד אצלי תורה?’. מה התכונה הבולטת שהייתה ל בא בעינייכ? ”הרגישות וההקשבה שלו. הוא הקשיב לכולמ, היה מקבל אנשימ שבאו מרחוק ובכו על מצבמ, וישב ובכה יחד איתמ. במלחמת לבנונ הש נייה הוא התעדכנ מדי יומ על המצב הביטחוני, והתפלל לעילוי נשמת כל חייל ואזרח שנהרגו. כשבניי הגדולימ התגיי ו ליחידות קרביות, הוא חיבק ובירכ אותמ ביתר שאת. כשראה את דאגתי הרבה במלחמה, הוא חיבר לי תפילה שאגיד בכל יומ בברכת שמע קולנו. זה עזר להרגיע אותי. ”אחרי מלחמת יומ הכיפורימ הוא ע ק רבות בנושא העגונות. אמא שלי הייתה מכני ה את העגונות הביתה, מחבקת אותנ, ומכבדת אותנ בתה ובעוגיות כדי להרגיענ. אבא הביא את הדיינימ הביתה, כדי שהנ לא יצטרכו ללכת לבית הדינ. המ ישבו ב לונ ושמעו כל אחת ואחת בדמעות, תוכ שהוא עצמו היה בוכה. ”הוא היה רגיש גמ לתינוקות. כשבנ אחי, שגר אצל אבי, היה בנ כמה חודשימ, הוא בכה בלילה. אבא שמע את הבכי של התינוק, הוציא אותו מהמיטה והרגיע אותו. כשאמו הלכה בבוקר לחדר של הילד, היא לא מצאה אותו ונבהלה. היא רצה לבעלה, והמ החלו לחפש את התי נוק בכל הבית. כשהגיעו למטבח, המ ה תכלו במ כ וראו את התינוק ישנ עמ בא במיטתו”. ”הגעגוע קשה״ ל בי היה גמ חוש הומור בריא. אלי יצפאנ היה מגיע בכל שנה לת פילות יומ הכיפורימ, ובזמנ שחיכי נו עד לצאת רבנו תמ - בא ביקש ממנו לעשות צחוקימ. הוא היה מת גלגל מהחיקויימ שלו, ואהב במיוחד את זה של חו ני מובארק. ”אחד הרגעימ המרגשימ ביותר שלי עמ אבא היה לקראת מותו”, מ פרת אמי. ”זה היה ביומ הולד תו האחרונ, י”ב בתשרי, והכנו לו במיוחד אוכל שהוא אהב מאוד - ’על האש’. התכופפתי כדי לחתוכ לו את הבשר, שיהיה לו קל לאכול, והוא חיבק אותי חיבוק חזק, נישק אותי כמה פעמימ ואמר לי ’רבקה שלי, תודה על האוכל הנפלא שאת תמיד מכינה לי ועל כל הדאגה שלכ אליי. אני כל ככ אוהב אותכ’. ”ה מקתי במבוכה. לא הבנתי שזאת הפעמ האחרונה שאדבר איתו בקרבה כזו. הוא בעצמ נפרד ממני באותו רגע, באהבה רבה. אחרי כמה ימימ הוא הובהל לבית החולימ, וב קושי היה בהכרה, עד שנפטר כעבור פחות מחודש”. למה את הכי מתגעגעת באבא שלכ? ”לעיניימ הטובות, לחומ ולאהבה, שיכולנו לפנות אליו בכל בקשה ולהתייעצ איתו בכל נושא, והוא תמיד היה קשוב ותומכ. הגעגועימ אליו • קשימ, אבל הזיכרונות מנחמימ”. בשבת השבעה על אמא, אבא אמר לנו ’מעכשיו אני גם אבא וגם אמא שלכם. אל תהססו לפנות אליי. אני לא יודע איך ואין לי זמן לדבר בטלפון כמו אמא, אבל אני יודע ללמד תורה. תסכימו ללמוד אצלי?’ "ריכך את הקשיים עם הומור". סבא הרב עובדיה עם נכדו שחר הרב יוסף ורעייתו עם בתם ובעלה, הרב יעקב צ'קוטאי