שביעי

11.11.22 | י"ז בחשון תשפ"ג | 512 גיליון | 6 שרו ן רוטר אוספים את השברים קבעתי להיפגש ביום הבחירות ועד היומ. 14 עמ חברות נפש שלי מגיל לפני הפגישה חברתי ימ ה לי: "אמ הצבעת לבנ גביר אני לא רוצה לדעת". בהתחלה ממש התעצבנתי. למה הדעה שלי לא מתקבלת? אני לא אמרתי לה: "אמ הצבעת ליאיר, למירב או לזהבה אני לא רוצה לדעת", למרות שאני חו שבת שהמ לגמרי לא בכיוונ. במקומ זה כתבתי לה: "בואי פשוט לא נדבר על פוליטיקה היומ". בערב הפגישה זה היה ממש קשה להתעלמ ולא להציצ במדגמימ אבל עמדנו בככ בגבורה ובמקומ השו ני החיצוני, המעשי והתפי תי, דבקנו באהבה ובאחדות בינינו )והיה מוי כייפ(. למחרת אחותי האהובה התקשרה אלי וביקשה שארגיע אותה שלא הולכ להיות פה בקרוב " יפורה של שפחה". למי שלא מכיר את ה פר שהפכ גמ ל דרה מטרידה, מדובר על מציאות בדיונית בה יש הפיכה במדינה וראשי השלטונ הופ כימ את המדינה למדינת הלכה )נוצ רית(. הנשימ מיד מאבדות את זכויותיהנ ואיננ יכולות לעבוד, לבחור ולהחזיק חשבונ בנק. ה דרה ממשיכה לתאר איכ הנ הופכות להיות רכוש הגברימ בצורות אחרות ומזעזעות שאינ ראוי לבטא אותנ בעיתונ של שבת. אמ לא הבנתמ, התקשורת הצליחה לה פחיד את בנות עמינו עד כדי ככ שהבחי רה בזהות שלנו כיהודימ בישראל במקומ במדינת כל אזרחיה מתפרשת ישירות כהחלת הכפייה הדתית על כולמ. האכזבה של השמאל הורגשה במלוא עוצמתה עד ציוצימ רבימ המעודדימ ירידה מהארצ. שלא מעניינ הסברתי לאחותי את בנ גביר שהיא תשימ כי וי ראש אלא שהזהות, המשילות והשמירה על בטחו ננו זה ה יפור - אהבת הארצ ולא הדת. למרבה ההפתעה הקיבוצניקימ דווקא הבינו את זה כשנמא להמ מההפקרות בטיפול בגניבות של המשקימ שלהמ. פעמ כולמ היו ציונימ, זה היה מה שמ שותפ לימינ ולשמאל וזה חל על האומ נות והבידור כמו על הפוליטיקה. היומ זה כבר לא ככה, היומ זה או ככה או ככה. אבל ב ופו של דבר מה שבלט הוא שהאחדות מנצחת, הוויתור על האגו והה כמה להתפשר מעט ולהרוויח הרבה. אני שומעת את הה תות, את הפחד ויודעת גמ שעל אפ הניצחונ המוחצ, העמ שלנו חצוי כמעט שווה בשווה בדעותיו. אני רואה את העבודה הי ודית שנעשית מהצד ה"קיצוני" כביכול בכדי להרגיע, לנרמל ולהציג את הגישה השפויה והמ תונה מאחורי התדמית שנוצרה. מצד שני אני מכירה מקרוב את הפחד, את המונחימ של "מדרונ חלקלק", את הליברליזמ שמ כבד כל אדמ עד שזה מגיע לחיבור של דת ומדינה ולמאבקימ על המרחבימ הצי בוריימ שלנו. אני חווה את זה על בשרי כבר שנימ כזמרת שבחרה לשיר בהפרדה ומנודה מכל המגזרימ )כולל הדתי לאומי שחצוי בגישתו וגמ החרדי שדואג לנשותיו אבל לא רוצה לחלוק את העוגה(. אני שומעת את ההסתות, את הפחד ויודעת גם שעל אף הניצחון המוחץ, העם שלנו חצוי. אני מכירה מקרוב את הפחד, את המונחים של ״מדרון חלקלק״ חברימ שלי, זה הכל אבל בסוף, דמיונ. יש פה אחד ויחיד ששולט על הע ק ואנחנו יכולימ לעשות את ההש תדלות שלנו אבל לגמרי לא אחראיימ על התוצאות. כבר היינו יותר מפעמ אחת במצב בו בחרנו משהו אחד וקי בלנו בפועל זבנג לפרצופ, אז עכשיו כל מה שנותר הוא להמליכ את המלכ שיעשה פה ת' דר שלו כמו שהוא רואה לנכונ, ובינתיימ להפ יק להתלהמ או לה ביר ופשוט לשבת על כ א נוח עמ קוקטייל או יידר ולהנות מהחיימ. נראה אתכמ. )לא מאמינה שב ופ כת בתי טור על פוליטיקה, העיתונ הזה משפיע עליי, אבל המ קנה הייתה שווה • את זה. תודו(. sharonroter@gmail.com 90 צילום: פלאש הלם ותדהמה. מטה מרצ עם תוצאות המדגם