שביעי

18.11.22 | כ"ד בחשון תשפ"ג | 513 גיליון | 10 ענבל רץ־גילמור אפס ימי חסד טרמ עשה המו"מ הקואליציוני 25- את צעדיו הראשונימ בעולמ, הכנ ת ה הושבעה השבוע, הרכב הממשלה עדיינ לוט בערפל ואפילו ראש הממשלה המיועד בנימינ נתניהו לא יודע כיצד תיראה תמו נת השרימ. כל זה לא מפריע למתנגדי הממשלה, שטרמ קמה, לצאת בהצהרות. התגובות לקואליציית הימינ המתגבשת יוצאות מפי דובריהנ על אוטומט. המב קרימ החליטו שכל חברי הממשלה אינמ מתאימימ, לא לאוצר, לא לביטחונ, לא לפנימ, לא למשפטימ. אריה דרעי יחריב את הכלכלה ובצלאל מוטריצ' יכבוש מחדש את לבנונ, עזה, פרת והחידקל. "ארה"ב מודאגת", המ אומרימ ומהדהדימ את עצממ כדי שאולי האמריקאימ, בדגש על האגפ הליברלי היהודי יתרשמו ויז רקו איזה גינוי רפה שהאופוזיציה תוכל להיאחז בו ולהגיד: "אמרנו לכמ". ארגוני החברה האזרחית משמאל נעימ בינ ייאוש להפחדה, בינ עידוד הוצאת דרכונימ זרימ לבינ הוצאת רשפי אש דרקוניימ. הח"כ היוצא יאיר גולנ, שה פ יד לזהבה גלאונ במרוצ לראשות מרצ ז״ל, איימ להילחמ עד חורמה, וכ פ רב יגוי לארגוני המחאה. כאילו שמדינות אירופה לא מממנות אותמ גמ ככה בע שרות מיליונימ ומתערבות בגלוי ומא חורי הקלעימ בפוליטיקה שלנו. הוא לא מבינ שכ פ יש לו, אכ מצביעימ אינ. עיתונאימ כמו בנ כ פית וברק רביד קוראימ לציבור לצאת לרחובות. טעותמ היא בזיהוי ה יבה והתוצאה, שכנ אחת ה יבות המרכזיות להצלחת הימינ היא ההפגנות שעוררו גועל בציבור הלאומי. השושקה והמיצגימ הדוחימ לא השיגו את מטרתמ המקורית, אלא דחפו את אחרונ הליכודניקימ לצאת מהבית ולרוצ לקלפי הקרובה למקומ מגוריו. גמ 'המניעה המשפטית', מושג שהיה בשימוש יתר בקדנציות הקודמות של נתניהו כראש ממשלה ולמרבה הפלא נכנ להקפאה עמוקה בממשלת השינוי, דירבנ את מצביעי הגוש הלאומי. משרד המשפטימ הודיע שהחלו שמ לדונ במ מכ ניגוד העניינימ של נתניהו, כלומר - במה א ור לו לע וק. מבחינתמ מותר לו לע וק בעיקר בכלומ. שמ את גודל עדיין לא הפנימו ההישג בבחירות, וממשיכימ להתייח לציבור כחבורת בבונימ במקומ להפנימ שהוא שמ לב לעיוותימ שנחשפו בתיקי נתניהו, ליותר מדי שופטימ שריחמו על יותר מדי מחבלימ. גמ כעת, המערכת הזו ושופרותיה לא מבינימ שאולי המ מתחו את החבל קצת יותר מדי. 'אבירי הדמוקרטיה' הללו לא ביזבזו שנייה אחת, ומיד עמ היוודע תוצאות ה קר הראשונ ובו ניצחונ הימינ, המ פצחו בהטפה על "קצ הדמוקרטיה". אני תוהה אמ המ חו שבימ שכולנו מטומטמימ, או שמא ובלימ מאמנזיה ואיננו זוכרימ דבר ממה שהתחולל פה בשנה וחצי האחרונות. שכבר ה פקנו לשכוח את מינויי המקורבימ, את הנורבגימ, את דחיקת חברי האופוזיציה מהוועדות, את זריקתמ מהמליאה של ח"כימ כי לא באו בשמאל ממשיכים להתייחס לציבור כחבורת בבונים, במקום להפנים שהוא שם לב לעיוותים שנחשפו בתיקי נתניהו ולשופטים שריחמו על מחבלים. המערכת הזו ושופרותיה לא מבינים שאולי הם מתחו את החבל קצת יותר מדי טוב בעינ ליו"ר הכנ ת. האמ שכחנו איכ החלטות עברו פה אחד, כלומר אדמ אחד הצביע בחדר ריק כשאינ מי שיתנגד לו. אז לא שכחנו, גמ לא את הטרור שה שתולל ונענה ברפי ות ובהקלות - טרור שהרימ שוב את ראשו המכוער השבוע. אנחנו מצליחימ לזהות שהצעקות מגיעות מפוזיציה ומדעה קדומה שבה המ מחזיקימ מאז ימי טרומ המדינה. אנחנו גמ מזהימ שכואב לכמ, והכאב מובנ וגמ מחאה היא דבר מבורכ וחשוב בדמוקרטיה, אבל החשש )שבחלקו הוא מדומה( מופרכ. תנו לקואליציה לעבוד, בחנו את המ עשימ ורק אז תגיבו. נ ו לע וק במהות, כי הציבור מא ב י מאות. אולי ככ • תהיה לאופוזיציה תקומה. ioratz@yahoo.com 90 צילום: יונתן זינדל, פלאש חשבתם ששכחנו. הכנסת לובשת חג, השבוע