שביעי

18.11.22 | כ"ד בחשון תשפ"ג | 513 גיליון | 6 שרו ן רוטר שבתות חורף שמ פיקימ ללכת מי אתם הזוגות לארוחת בוקר זוגית בשישי של שבת חורפ? בטח יש לכמ עוזרת והילדימ שלכמ יוצאי 'מא טר שפ' או משהו בדיוני שכזה. אני, לעומת זאת, ביומ שישי מוצאת את עצמי נחה רק לרגע באותו המקומ שבו לא נאה לומר שאנחנו מבקרימ. אני אוהבת שבתות בחורפ, כשהארוחה מוקדמת ואפשר לשבת בנחת ועוד ללכת לישונ בעשר אחרי שאכלנו, קיימנו עונג שבת, יצאנו לטיול, שיחקנו משחק קו פ א וקראנו פר )התיאור הנ"ל בעיקר קורה אצל השכנימ, אני רק מרוחה על ה פה שבעה ומדושנת ואז הולכת לי שעות( והפר הגדול - מר 12- שונ ל וויחימ עוד יומ - מוצ"ש, בו אני בדרכ כלל נפגשת עמ המשפחה החילונית שלי שאוהבת להיפגש בשבת אבל בדרכ כלל אינ לנו את הפריבילגיה הזאת. יש לי בעיה - אני לא אוהבת להתחיל את ההכנות לשבת ביומ רביעי. אני יודעת, "תנ י פעמ אחת ותראי כמה זה מקל". אבל וואלה, יש לי בעיה עמ לעשות שיפט במוח ולעבור ממצב של שוטפ למצב שבת. זה לא מתערבב לי טוב אז אני משאירה את הכל ליומ שישי וזה הופכ אותי למיני מפלצת. טוב נו, למק י מפלצת איומה. "למה תמיד להכני שבת במתח ובל חצ? למה לצעוק? למה אווירה שמבא ת את כל השבת? למה זו הדוגמה ליל דימ?", נשמעימ הקולות מ ביבי. "וואלה ככה. כי אני עייפה ועמו ה ומ כנה וקורבנית. רוצימ אוכל טעימ? רוצימ בית בבי? תאכלו קש. גמ להיות שפחה וגמ לחייכ? זה לא למידות שלי". ככ היה: הכנתי ומעשה שהיה אוכל לצהריימ כי אני יודעת שהמ חו זרימ רעבימ מהמ גרות. אממה, נכונה לי הפתעה כשרק חלק מהילדימ הרגישו שהמ רעבימ. "אני לא אדחופ אוכל תמ אמא", המהמה המתבגרת. ידעתי שזה מתכונ לצרות אבל שתקתי. לקראת כני ת שבת אני כבר על הקצה מדיחה את , מפנשת את 800- הכלימ בכיור בפעמ ה השיש באקונומיקה לווריד כמו מרוקאית א לית )אשכנזיה שהתגיירה( והנה פתאומ היא מרגישה את המחושימ בבטנה. "אני רעבה", היא נכנ ת למטבח. "לקראת שבת לכו ונלכה", אני מרימה את המגב לכיוונה באיומ. "מה? אבל אני רעבה, לא אכלתי... אבאאאאאא אמא מגרשת אותי מהמטבח", היא גועשת וקוצפת ואני בשלי. "נ גרה המ עדה". "אז מה אני אמורה לעשות?", "לחכות ל עודה. קישט קישט". הדלת של חדרה נטרקת בחוזקה ואחרי רגע מגיעה עוד אחת: "אני רעבה". "וואלה יופי, אכלת לפני שעה". "אבל אכלתי מנה קטנה". "אז את לא גוועת". עוד טריקת דלת וכל מיני לחישות "א הההההה, מ ההההה"… והנה נכנ השלישי "אני רעב". להוא כבר לא עניתי, למה-פחדתי שאמ אפתח את הפה תהיה פה רעידת אדמה. ואז היו לי קצת רגשי. הילדימ רעבימ. יש לי בעיה - אינני אוהבת להתחיל את ההכנות לשבת ברביעי. אני יודעת, ״תנסי ותראי כמה זה מקל״. אבל וואלה, יש לי בעיה לעשות שיפט במוח אז אני משאירה הכל לשישי וזה הופך אותי למיני מפלצת תתני להמ והמ ינקו אחריהמ ולמה את כזאת קשה? אולי תבואי ות בירי להמ, שיראו אותכ, שיבינו, שיהיו קצת במ קומכ". אבל אחרי רגע התעשתתי ואמ רתי לעצמי "די שרונ! את עושה כמיטב יכולתכ ואת מלכה מדהימה ואני מוחאת לכ כפיימ. אל ת בירי ואל תתנצלי והמ לא ימותו מרעב". אחרי ש יימתי להעביר מ ובאמת רטוט המ נכנ ו בשקט למטבח והבטיחו להחזיר את הכל לקדמותו וכמובנ שנאל צתי להעביר שמ עוד ויש, כי בחייאת, המ • לא יודעימ תעבודה ואני חולת שליטה. sharonroter@gmail.com shutterstock איור: