שביעי

30.12.22 | ו' בטבת תשפ"ג | 519 גיליון | 10 ענבל רץ־גילמור חינוך פוליטי גילגלתי הש שיחה מרתקת בוע בביתנו עמ בנות גילמור שלי על המצב הפוליטי בארצ. הרבה שאלות מבולבלות ומבלבלות היו להנ. דיברנו על שיח השנאה, על חרדימ וחילונימ או נכונ יותר לומר על חילונימ נגד חרדימ ולהיפכ. על ימנימ ושמאלנימ, אנטי ביבי ובעד ביבי, ציונות דתית וחילונית, דמוקרטיה ודיקטטורה ועוד. בעיקר הנ רצו להבינ על מה המהומה? לתומי חשבתי שעמ אמא חופרת כמוני, פעילה ברשתות, שכו תבת על פוליטיקה ומופיעה בפאנלימ בטלוויזיה תהיה להנ דעה מ וימת גמ אמ לא מגובשת, אבל ה תבר שזה ממש לא ככ. הנ יצאו מנקודת הנחה שהנ לא יודעות מ פיק כדי להביע דעה ושיתפו שבוויכוחימ פוליטיימ בחבר׳ה הנ לא הראשונות לקפוצ עמ התשובה. הנ האחרונות וגמ אז במש נה זהירות. לשאלתי, למה זה ככ? הנ השיבו כי נראה להנ שהוויכוחימ אינמ עמוקימ ומאד ברור כי הטיעונימ המ הדהודימ של י מאות שכל אחד שמע בבית ופשוט פולט אותמ החוצה עמ כמות גדושה של שנאה לצד השני. מצאתי את עצמי בוררת את המילימ והה ברימ בקפידה תוכ שאני מתאמצת לדבר באופנ רגוע, לא מתלהמ. אני לא בפאנל כרגע, אני מחנכת וזה תפקיד מחייב. מאז שהבכורה הייתה קטנה היא שאלה שאלות קיומיות-לאומיות )ככה זה כשמתייתמימ בפיגוע בגיל שנה וחצי ומחפשימ את אבא שלעולמ לא ישוב(. מטבע הדברימ נאלצתי לתווכ לה את המציאות באופנ כזה שלא תשאיר פצע, שתיתנ תשובה ולא תיטע פחד ושנאה אלא זהות יהודית גאה, זקיפות קומה, צדק ומו ר יהודיימ. ככ עשיתי גמ הפעמ. זה נובע מהרצונ לאפשר להנ מח שבה חופשיתומהרצונ לא לקבע בתודעה שלהנ מ רימ נחרצימ מדי שיכבלו אותנ, אלא יאפשרו להנ לגבש דעה עצמאית על ב י הערכימ שאנחנו כהורימ מנ חילימ להנ. שהאדמ נבנה סוקרטס האמין על ידי ה ביבה שמקיפה אותו, על ידי המחנכ שמעניק כלימ לילד שי ייעו לו לעצב את חייו. ארי טו בר שמ חנכ הוא כמו פ ל או מעצב והמחנכ לש ויוצר את הדרכ בה ילכ המחונכ. עמ כל הכבוד לשניימ הללו, לנו יש פרוטקציה אצל מחנכ דגול אחר, האש קודש, האדמו"ר מפיא צנה שכתב ב פרו 'חובת התלמידימ': "לא די ללמד את הנער שחוב עליו לשמוע לקול המ חנכ ותו לו... העיקר הוא להכני בליבו דעה זו, שידע שהוא, הנער בעצמו, הוא עיקר המחנכ" )את השורה הזו מצאתי ממורקרת ב פר שהיה פתוח על שול חנה של הגדולה(. אנחנו עומדימ מול ילדינו נבוכימ בתחומימ רבימ ומחפשימ תשובות. הקושי הופכ משמעותי יותר כשמ נ ימ לה ביר להמ על שיח השנאה מבלי ליפול בו בעצמינו. בשלוש וחצי השנימ האחרונות המצב במדינה הביא אותי לזעמ, ת כול, כאב ופחד. תהיתי אנחנו עומדים מול ילדינו נבוכים בתחומים רבים ומחפשים תשובות. הקושי הופך משמעותי יותר כשמנסים להסביר להם על שיח השנאה מבלי ליפול בו בעצמינו ביני לביני אמ הגעתי למצב של שנאה, שנאה ממש, לשמחתי הרגש הזה מ רב להתנחל בלבבי. ביקורת קיימת ולעי תימ היא קשה ונחרצת, אבל היא יודעת גבול ואת הגבול הזה בדיוק צריכ לת ווכ הלאה לדור הצעיר. אין כאן קריאה לטשטוש הוויכוח או לויתור מתקתק מכל הצדדימ בכדי לאפשר מציאת מכנה משותפ חלול. אכ למרות השיח הער בביתנו, בנותי מבינות שאת חלק מהתשובות הנ צריכות למצוא בעצמנ, אני מאמינה שהנ יעשו זאת מתוכ עמדה של מתינות ועינ טובה. אותה עינ טובה דרכה הביט בנו מחנכ גדול שעזב אותנו השבוע, הרב דרוקמנ זצ"ל, שידע להגיד דברימ נוקבימ בנחת וב בר פנימ יפות, יהי • זכרו ברוכ. inbal.ratz.gilmore@gmail.com החינוך העצמאי. מתוך ספרו של האדמו"ר מפאיסצנה