שביעי

13.01.23 | כ' בטבת תשפ"ג | 521 גיליון | 6 שרו ן רוטר מבחן הטרמפיסטים וראיתי בכיכר מי נסעתי ברכב שהי שמחכה לטרמפ. עצרתי ואמרתי לה שאני מגיעה עד הבית שלי. היא עלתה ואמרה שתרד בדרכ. דיברנו מעט והיא ציינה שהיא כבר הלכה הרבה ברגל והתעייפה והתיק שלה כבד. היא כבר לא צעירה ותחכה לטרמפ נו פ במקומ לה משיכ ברגל. חככתי ביני וביני האמ לקחת אותה עד למחוז חפצה. "זה רק עוד חמש דקות ואת לא ממהרת", אמרתי לעצמי אבל הייתה לי התנגדות פנימית. פשוט לא התחשק לי. "אני לא צריכה להידפק כי עצרתי למישהי טרמפ. זה היה ה יכומ והוא היה מקובל עליה". למחרת אכלתי את עצמי. "למה לא המשכת את המצווה. טיפהל'ה חו ר נוחות, מה קרה? אישה מבוגרת, כמה אגואי טית את יכולה להיות?", וכהנה. בהמשכ קיבלתי הודעה מחברה האמ אני יכולה להקפיצ מישהי לחנות בעיר ה מוכה. היא ידעה שאני אמורה להיות שמ באותו יומ והשבתי שלא. שזה כבד עליי. ושוב אכלתי את עצמי על שעניתי בשלילה, על האנוכיות שלי ושה' מביא לי הזדמנויות להיטיב ואני וגרת את השפע ואת ההזדמנות להמתיק דינימ. אז בגלל שהפחדתי את עצמי, כשיצא תי שוב לדרכי, ראיתי שתי בנות עומדות בתחנת האוטובו וא פתי אותנ איתי. בדרכ שוחחנו ואחת מהנ פרה לי שהיא כותבת שירימ ו יפרתי לה שאני בדרכי ללמד כתיבה. היא התלהבה ומיד הצעתי לה שאני אבוא לבית ה פר שלה ללמד אותנ כתיבה בהתנדבות. קיוויתי שעמ הטרמפ וההתנדבות אולי כבר הצלחתי להשוות את הנזק, אבל עדיינ הרגשתי שלא פיציתי. אז בדרכ חזרה נכנ תי לחברה אחרי לידה והתנדבתי להביא את ילדיה מהמ גרות. עכשיו כבר הרגשתי טוב יותר אבל לא הייתי בטוחה שהח ד שעשיתי 'נחשב' כי אני בחרתי אותו ולא עמדתי בני יונ של הח דימ שנקרו בדר כי. "שוב את חולת שליטה", נזפתי בע צמי. רק מוכנה לעזור במה שאת מוכנה. בהמשך ניסיתי להתוודות לפני כמה חברות כדי שאולי יחשב לי לכפרה. אבל מה לעשות, היהדות לא עובדת כמו הנצרות ואי אפשר למחוק את חטאינו רק בווידוי ובכמה פרקי תהילימ. התקשרתי לחברה ההיא ש י רבתי לה בבוקר וביקשתי ליחה. אבל זה מה שהיא אמרה: "שרונ, אני אוהבת שאת מרגישה בנוח להגיד לי 'לא' כי אז אני מרגישה בנוח לבקש ממכ, וגמ להגיד לכ בעצמי 'לא' כשלא מתאימ. אז בבקשה ממכ, המשיכי". וחשבתי שאולי זה שאני שמה גבול זה מתנה לא רק בש בילי, אלא גמ בשביל אחרימ. עוד חשבתי שזה טוב שאינני כזאת צדיקה, ככה לא ידקדקו איתי מלמע לה, וגמ יוצא שאני עושה חשבונ נפש ומבינה שאני פגומה. ואז הרגשתי שוב צדיקה על זה שהודתי שאני לא צדיקה והבנתי שאינ לזה ופ ושהמ קנה הח הטרמפיסטית שעלתה איתי כבר לא צעירה. חככתי ביני וביני האם לקחת אותה עד למחוז חפצה. אבל הייתה לי התנגדות פנימית. לא התחשק לי. למחרת אכלתי את עצמי שובה ביותר: שאני לא זאת ששולטת בעולמ. אז אמ זה בא שאמרתי 'לא' אז בדיעבד זה גמ מלמעלה ואינ מה לחשוב על זה אחר מעשה, כי אני לא אלוקימ והלקאות עצמיות זה גמ לא מהדת שלנו )חוצ מג לגולימ בשלג אבל לא מצאתי בקרבת הבית אז ויתרתי(. ות הרצון להיות מושלמת מיד ב דר כולא אותי ב בל מתמשכ גמ כשאני עושה דברימ טובימ. זו כרוניקה של מעגל שחוזר על עצמו רבות ושא פשר לגמרי לוותר עליו, אפילו שאינני • ח ידת אומות עולמ. sharonroter@gmail.com shutterstock איור: