שביעי

03.02.23 | י"ב בשבט תשפ"ג | 524 גיליון | 10 ענבל רץ־גילמור מעגל הכאב עוד בטרמ הטור הזה נכתב נקברו נרצחי הפיגוע משבת שעב רה. הוא נכתב כשהדמעות זולגות על המקלדת, כשהלב כבד וכאילו מישהו שאב את שמחת החיימ ברגע. בינ הכע והת כול, המחשבות נודדות למשפחות שתהומ נפערה תחת רגליהנ באחת. איזה מ ע מפרכ עומד בפניהמ, השבעה, החודש, השנה והשנימ אוי השנימ. אגמימ יתמלאו מבכי של כאב וגעגוע, ההלמ ילווה ימימ ארוכימ. דרכ פתלתלה, מלאת עליות ומורדות, ני יונ קשה מנשוא מתהפכת לי הבטנ רק מהמחשבה. ארצ ישראל נקנית ביי ורימ אומ רימ לנו, אבל מדוע היא נקנית בחו לשה ורפי ות? האמ שבנו לארצנו כדי להיות נרדפימ על ידי ממשיכי דרכמ האידיאולוגית של הנאצימ? האמ הקמנו מדינה כדי לקבל את תומכיהמ לכנ ת ישראל? כדי לראות את דגליהמ מת נופפימ ברחובותינו ערב אחרי הפיגוע בהפגנה עוד טרמ יבש הדמ? אני לא מו מחית לביטחונ, אבל לזהות חו ר ביטחונ עצמי אני יודעת. חו ר בהבנת המשמ עות של ה יבה שבגללה אנחנו חיימ פה, לזהות כשל לוגי אני עדיינ מ וגלת. נדהמתי מהדיווחימ על ככ שזהו מפגע בודד, מה זאת אומרת בודד? הוא הכי עטופ בעולמ, הוא מגובה באידיאולוגיה שמוחדרת לו לוריד מינקות, מהמעגל המשפחתי דרכ מערכת החינוכ, השל טימ, הכיכרות ועד לרשתות החברתיות. כל אלה מקיפות אותו בלהט השנאה היוקדת, הוא אפ פעמ לא בודד. מנגד אנחנו לא מ וגלימ לה כימ בינינו על ככ שהוא אויב. אנחנו מ רבימ לראות מה עומד מולנו, האידיאולוגיה שרואה בהשמדתנו הגשמה נבואית ואנחנו לא מכירימ אותה כלל. הנושא שמור לדיונימ אקדמימ בינ מזרחנימ ובמחלקות המודי עינ השונות שמ חייליה לומדימ לזהות את הניואנ ימ וההבדלימ בינ פלג ופלג, ניב וניב שכל כולו מדבר את הכחדתנו. תוהה אולי נכונ לצרפ ללימודי השואה גמ את מי שהיומ מחזיקימ בתפי ות נא ציות. על מי בדיוק אנחנו ח ימ כשאנח נו מ תירימ מעצמינו את האמת, באיזה מרקמ חיימ אנחנו מפחדימ שנפגע? במרקמ החיימ של "שומר חומות", של שיורה 13 פיגועי הגרזנימ, של ילד בנ בעוברימ ושבימ רק כי המ יהודימ, לאנ הולכימ מכאנ? אנחנו עוד ע וקימ בלהאשימ את עצ מנו בפיגועימ כי אמ היינו עושימ ככ או אחרת או אז היו שוררימ השלומ והש לווה. אמ רק היינו מו רימ חבלי ארצנו לאויבנו הוא היה מניח את נשקו ושוכח את שנאתו אלינו. אני מ רבת להתע למ מהמציאות, לא יעזור להפנות מבט או לחיות באשליות. לא יעזור גמ לה רימ ידיימ ולחשוב שאינ בכוחנו לעמוד מול הרשע הזה גמ אמ ברגעי משבר בא לנו לקפל את הפקלאות ולברוח מפה, מת כול או מעצב. שיחה שכזו זכורה ארץ ישראל נקנית בייסורים אומרים לנו, אבל מדוע היא נקנית בחולשה ורפיסות? האם שבנו לארצנו כדי להיות נרדפים על ידי ממשיכי דרכם האידיאולוגית של הנאצים? לי עמ חמי היקר, מ פר שבועות לאחר הרצח של בעלי אש קודש הי"ד, בה הוא אמר לי: "ענבלי, אני קונה לנו חווה בניו זילנד ואני רוצה שאת וטליה תבואו איתנו, אולי עשינו טעות שעלינו לארצ, לא יודעימ לשמור פה על חיי יהודימ". שנה עברו מאז השיחה ההיא 20- יותר מ וכמובנ שאנחנו כאנ. לא נוציא מפה כ פימ, לא נוציא את דיבת הארצ רעה, נמשיכ להיאבק על המדינה מבלי לפגוע בה. ונעשה מאמצ לשמור פה על היהודימ בחיימ. לא "ארצ אוכלת יושביה היא" כי אמ "טובה הארצ מאד מאד". • יהיה זכרמ של נרצחי הפיגוע ברוכ. inbal.ratz.gilmore@gmail.com 90 צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש כאב שאין לו סוף. הלוויתו של הנער אשר נתן הי"ד שנרצח בפיגוע בליל שבת