שביעי

24.02.23 | ג' באדר תשפ"ג | 527 גיליון | 36 כ ל מי ששירת בצה"ל זוכר את ימיו הראשונימ לאחר הגיו ואת קשיי הה תגלות כטירונ. ד"ר מארק רומיינ לא קיבל אפילו דקה אחת של ח ד, מכיוונ שבפעמ הראשונה שלבש מדי זית הוא נדרש לע וק בהצלת חיימ בזירת רעידות האדמה בטורקיה. "בדיוק יימתי את הליכ הגיו שלי ליחידת מילואימ, שנמשכ יותר משנה", הוא מ פר ל'שביעי', "וביומ רעידת האדמה ביקשו ממני להצטרפ למשלחת שתטו לטורקיה. רק בשעה , זמנ קצר לפני ההמראה, קי 21:00 בלתי את האישור ה ופי שאני חלק מהיחידה. ממש חיכיתי לעלות על מדימ, ומבחינתי זה היה מאוד מרגש". רומיינ והמשלחת הצבאית שבה היה חבר שהו בטורקיה תשעה ימימ, וכבר מההתחלה נתקלו בקשיימ רבימ. "הגענו באמצע הלילה לקור של מי מעלות", הוא נזכר. "הקמנו 7 נו אוהלימ ו ידרנו את המחנה, ולמח רת נ ענו לבית החולימ שבו פעלנו. הגישה אליו היתה מאוד קשה, בגלל שחלק מהכבישימ נ גרו כדי לפנות את ההרי ות. כשהגענו לבית החולימ ראינו שהקירות מלאי דקימ והיה מפחיד לעבוד שמ". לאחר שצוותי ההנד ה של המ שלחת בדקו את מתחמ בית החולימ ואישרו לצוותימ להיכנ אליו, ד"ר רומיינ וחבריו נדרשו להקימ את המ ערכ הרפואי המקומי מאפ . "צוותי הרפואה של בית החולימ כנראה נטשו אותו כדי לעזור למשפחות שלהמ. "היעד היה לחדש את תפקוד בית החולימ. היינו צריכימ להתחיל מהי וד. שטפנו וניקינו את המקומ, ידרנו את הציוד והקמנו עמדות מיונ, אשפוז וטיפול נמרצ. בגלל הצירימ הח ומימ, בימימ הראשונימ לא הייתה א פקה מ ודרת, אז אכ לנו מנות קרב. כמי שהתגיי בפעמ הראשונה, גמ זו הייתה חוויה מיוחדת עבורי". התעקשתי להתגייס ( הוא 43) בעיתות שגרה, רומיינ רופא בכיר במחלקת טיפול נמרצ בבית החולימ הד ה עינ כרמ ומנהל שירות נפרולוגיה במחלקה. לא מזמנ מונה לקצינ רפואה ביחידה שמתמ חה בהקמה וניהול בית חולימ שדה. גאוותו הגדולה להיות חלק מהמ שלחת הצבאית שייצגה את ישראל הייתה המשכ ישיר למ לול חייו הציוני והיהודי. הוא נולד ביוהנ בורג שבדרומ אפריקה למשפחה מ ורתית, שהש תייכה לקהילה יהודית קטנה בעיר. והתכוננ לחגיגות 13 כשהתקרב לגיל בר המצווה שלו, החל להתקרב עוד יותר ליהדות. "חזרתי בתשובה, ולאט לאט הוריי ואחותי הצעירה הצטר פו אליי. התחלנו לשמור שבת ול קיימ אורח חיימ דתי. מכיוונ שחיינו בקהילה קטנה, בכל שבת הלכנו ארבעה קילומטרימ כדי להגיע לבית הכנ ת". הרוח הציונית פעמה במשפחתו, וכש יימ את לימודיו בישיבה קולג' לשנת לימוד בישיבת 1997- הגיע ב , וזו הייתה 17 הר עציונ. "הייתי בנ הפעמ הראשונה שלי בישראל". כש חזר הביתה ליוהנ בורג הגשימ חלומ אחר שלו, להיות רופא. אז גמ נתקל, לראשונה בצורה משמעותית, בתנו עת ההתנגדות למדינת ישראל. "למדתי בבית ה פר לרפואה בזמנ שכאנ פרצה האינתיפאדה השנייה. כמה טודנטימ מו למימ נשאו של טימ בגנות ישראל, וגמ ענדו על הח לוקימ הלבנימ שלהמ לוגנימ אנטי ישראליימ". 2003- את לימודי הרפואה יימ ב ואת ההתמחות בחר לעשות בטיפול נמרצ. כעבור שנה נישא להיידי, אשת חינוכ שגמ היא חזרה בתשובה, הייתה פעילה בבני עקיבא וכמוהו הגיעה לארצ ולמדה במשכ שנה במ דרשה. "היא הייתה עוד יותר ציונית ממני", הוא אומר. עמ השנימ הוא התמחה והתק דמ כרופא במחלקת טיפול נמרצ, עד שלב ופ הוא ורעייתו קיבלו את ההחלטה לעשות מעשה ולעלות לארצ. "זה היה החלומ שלנו. המח שבה הראשונה שלי בכיוונ צצה כש למדתי בהר עציונ, והנה, היא הפכה למציאות". זה קרה. רומיינ, רעייתו 2010- ב (16 ושתי בנותיהמ, בתיה )כיומ בת (, השתקעו בירושלימ. 14) ואשירה ( נולד 11 בנו הקטנ עמיחי )כיומ בנ כמה חודשימ מאוחר יותר; הוריו ואחותו של מארק עדיינ מתגוררימ צילומים: באדיבות המצולם "בשבת קיבלנו פצועה, פליטה מסוריה, שהיא ואחיה גרו באותה דירה. הם היו תקועים בחדרים שלהם ותיקשרו דרך ההריסות, עד שהוא כבר לא ענה. כשחילצו אותה, היא גילתה שהוא כבר לא בין החיים" "היא הרבה יותר ציונית ממני". משפחת רומיין לפני )עם חבר( ואחרי העלייה