שביעי

24.02.23 | ג' באדר תשפ"ג | 527 גיליון | 38 "השירות בצה"ל תמיד היה ח ר לי", הוא משתפ, "זה היה ח ר לי מב חינה ציונית. הרגשתי גמ שזה תהליכ חשוב שיעזור בחיבור שלי לישראלימ ולתרבות הישראלית. כשמצאתי דרכ להתגיי , למרות הקשיימ, לא חשבתי פעמיימ, התעקשתי והתגיי תי. רומיינ מציינ כי בעיות רפואיות מנעו ממנו לאורכ השנימ להתגיי , אכ לאחר שיצא למשלחת רופאימ לרומניה בשיאו של משבר הקורונה , הוא נחשפ לאפשרות לשרת 2021- ב בבית חולימ שדה כרופא צבאי. "זה מאוד דיבר אליי. התחלתי תה ליכ ממושכ, וב ופו שובצתי ליחי דה רפואית במילואימ כקצינ רפואה ביכא"מ - יחידה כירורגית אשפוזית מטכ"לית, או בשפת העמ בית חולימ שדה". הפליטים לא רצו שנעזוב אפ שד"ר רומיינ רגיל במראות קשימ, הוא נדהמ מעוצמת המכה שחטפו אזרחי דרומ טורקיה, כשר בבות נ פו ורבימ אחרימ נפצעו או נותרו ללא קורת גג. "שלושה ימימ לאחר שהגענו, פתחנו את עמדת הטיפול הנמרצ, ובתוכ שעה היא התמלאה לחלוטינ, בעיקר בילדימ שפונו מבינ ההרי ות". הפציעות היו בדרגות שונו אכ היה לו קשה במיוחד, מעבר לקושי המק צועי, להתמודד עמ ה יפורימ קורעי הלב. "באחת הפעמימ הגיעו אלינו ושנתיימ, 7 שני אחימ, ילדימ בני שכל המשפחה שלהמ נ פתה. זה היה מחזה קשה מאוד. "בשבת קיבלנו פצועה, פליטה מ וריה, שהיא ואחיה גרו באותה דירה. המ הכינו קובה והלכו לישונ, "נחתנו לקור של מינוס מעלות, והקירות בבית 7 החולים היו מלאי סדקים. היה מפחיד לעבוד שם. בגלל הצירים החסומים לא הייתה אספקה מסודרת, אז אכלנו מנות קרב. גם זו הייתה חוויה מיוחדת" ואז אירעה רעידת האדמה. המ היו תקועימ בחדרימ שלהמ במשכ כמה ימימ, כשמ ביב הכל הרו . דרכ ההרי ות היא תיקשרה עמ האח שנ לכד בחדר השני. בשלב מ וימ הוא כבר לא ענה לה, וכשבאו לחלצ אותמ היא גילתה שהוא כבר לא בינ החיימ". איכ היא הגיבה כשגילתה שאתמ ישראלימ? "הפליטימ ה ורימ קיבלו אותנו מאוד יפה. המ לא רצו שנעזוב. אחד המטופלימ התחבר מאוד לצוות וממש לא רצה שנלכ". לאחר כמה ימימ שבהמ העמידו מחדש את בית החולימ, הגיעו צוותי רפואה משאר רחבי טורקיה ועבוד תמ של הישראלימ התקרבה ל יומה. "הגיעו צוותימ מאי טנבול, אנקרה ומקומות נו פימ. עבדנו איתמ יחד, ולאט לאט לקחנו צעד אחורה כדי לתת למקומיימ לנהל את המחלקות". כששב ארצה, ציפתה לו התרגשות נו פת. "חזרנו עמ חיל האוויר, וכ שנחתנו קיבלתי דרגה. זה מאוד ריגש אותי. בכלל, כשפנו אליי מצה"ל וביקשו שאתכוננ ליציאה כדי לפעול בבית חולימ שדה שהמדינה מקימה שמ, חשתי גאווה עצומה. זה באמת היה כאינ וכאפ לעומת הגאווה וההתרגשות שאחזו בי כשלבשתי לראשונה בחיי את מדי צה"ל. "מי שעולה לארצ, קצת מתקשה למצוא את תחושת השייכות. צריכ למצוא קהילה חדשה, צריכ למצוא את מקומכ בעבודה, וכל זה ללא המשפחה המורחבת. אבל אני מרגיש שיש לי משפחה בהד ה, והשירות במילואימ הוא שלב נו פ בתחושת השייכות שלי. ופ ופ אני חלק • מצה"ל ומרגיש חלק ממשהו גדול". בדרומ אפריקה. עשרה ימימ לאחר שנחת בישראל, הוא עלה שוב על מדי רופא ונחשפ לראשונה לאינטנ יביות האירועימ במזרח התיכונ הפרוע. "היו לא מעט פיגועימ בשנה שבה הגענו. זה היה קשה. מעבר לזה, בדרומ אפריקה כבר הייתי רופא בכיר, ובארצ הייתי צריכ להוכיח את עצמי ולהתחיל כמעט מאפ . אבל קיבלו אותי בחומ והרגשתי שיש לי משפחה חדשה. בצ וות ובהנהלה דאגו לי ועזרו לי מאוד למצוא את עצמי מחדש. אינ פק שהעבודה כאנ יותר אינטנ יבית, אבל נכנ תי מהר לעניינימ. עבד תי ביומ ולמדתי באולפנ בלילה כדי לשפר את העברית". בהד ה עינ כרמ הוא יימ את תת התמחות שבה החל בדרומ אפריקה, הפכ לרופא בכיר, הקימ את מערכ הנפרולוגיה בטיפול נמרצ ולפני כמה חודשימ מונה למנהל השירות הנפ רולוגי. ובכל זאת, הוא הרגיש שמ שהו אצלו לא שלמ. "מרגיש חלק ממשהו גדול". ד"ר רומיין בהדסה עין כרם )משמאל( ומקבל דרגת קצין רפואה, עם שובו מטורקיה צילומים: באדיבות המצולם