שביעי

41 | 24.02.23 | ג' באדר תשפ"ג | 527 גיליון לטבע. זוכרת שתפ תי עכבר ורציתי לתת לו לאכול, אבל לא ה כימו לי להיכנ איתו הביתה, וגמ מצאתי עטלפ שמת בגשמ ושמתי אותו תחת המעיל והלכתי למורה לטבע לתת לה לפחלצ אותו". אילו הקרבות נאלצת לעשות בחייך? "תמיד ויתרתי על עבודות שנמשכו עד שעות אחר הצהריימ. הכלל שלי היה שמאחרי הצהריימ עד הערב אני רק עמ הילדימ. היו פעמימ שבהנ הרגשתי ויתור, אבל במבט לאחור אני לא מצטערת. תמיד מצאתי עבודות ניהוליות שאני אוהבת, והצלחתי להיות גמ בבית עמ הילדימ. היומ, כשאני פוגשת כל ככ הרבה נשימ שוויתרו על הבית וחיות בתחושת החמצה, אני יודעת שההקרבה השתלמה. יצאתי לעבודות יותר תובעניות רק כשהילדימ גדלו, מלבד התקופה שניהלתי את קטיפ וידעתי שזה ברמת להיות או לחדול". מה הסוד שלך לשלום בית? "לפחות פעמ ביומ לשבת יחד לקפה או ארוחה טובה ולהישאר בחברות". איזו עצה טובה קיבלת בחייך? "כאשר נולדה בתי השלישית, הציעה לי המטפלת זהבה נגר מנצר חזני לצאת קצת יותר מוקדמ מהעבודה לבוא למעונ, להאכיל אותה שמ ורק אחר ככ ללכת להוציא את שאר הילדימ. זו הייתה עצת זהב, כי גמ הקטנטונת קבלה פינוק וגמ לגדולימ הייתי יותר פנויה אחרי". מתי הרגשת קנאה? "בתחילת הקמת 'שוברות שוויונ' התחלתי לגיי כ פימ ופניתי להמונ תורמימ. הצלחנו להרימ כל מיני פרויקטימ, אבל עמ המונ מתנדבימ ומעט כ פ. פתאומ קמ ארגונ אחר שעשה כמעט את אותמ הדברימ שאנו עושימ, אבל עמ המונ כ פ. קינאתי ממש. הרגשתי תחושה חזקה של חו ר צדק, מה גמ שהרבה מהתורמימ שהיו אמורימ לתרומ לי - תרמו להמ. הלכתי כמה ימימ בהרגשה ממש קשה עד שהתיישב לי ש'אינ מלכות נוגעת בחברתה'". איך את מתמודדת עם ביקורת? "בכל פרויקט שעשיתי היו תקלות עמ ביקורת קשה. זה חלק חשוב בחיימ. תמיד אמרתי שאני יכולה להעביר הרצאה על 'איכ מצליחימ' רק אחרי או בעקבות כישלונות. אני זוכרת שהיינו במלונות אחרי הגירוש ממש בחו ר כל, והשגתי תרומה לפרויקט. מיד קיבלתי צעקות מחבר מזכירות: 'איכ העזת לקבל תרומות? איכ את מ כימה שיהפכו אותנו לקבצנימ?'. הייתה שיחה ממש קשה, ומרוב דמעות כמעט לא הצלחתי לענות. תורמימ רצו לתרומ לדברימ מוחשיימ, אבל אנחנו היינו צריכימ כ פ לתפעול האנשימ ואז עלה הרעיונ להקימ חנות קטיפ. בה כמת התורמימ נתרמו לחנות מוצרימ ב י יימ ונמכרו לתושבימ במחירימ מוזלימ, והכ פ שנותר שימש לאחזקת הקהילה". במה את מתביישת? "בזה שאני מיי דת ומנהלת עמותה ולא מקבלת עליה שכר. למרות שאני יודעת את הקושי של נשימ עמ כ פ וגמ מרצה על זה, העמותה החשובה הזו, שאני אחראית עליה, מתנהלת בלי כ פ". מה מרגש אותך? "לעלות על כביש חדש. בכל פעמ שאני נו עת עליו בפעמ הראשונה אני אומרת בלי שמ ומלכות: 'ברוכ מציב גבול אלמנה'". ממה את מפחדת? "שאיאלצ לנטוש חלומות גדולימ בגלל כ פ או לעבוד במשהו שלא יעניינ אותי. באופנ כללי, ככל שמציעימ לי אתגר גדול יותר, אני יותר מפחדת, אבל מוצאת את עצמי נמשכת לעשות אותו. וג של אק טרימ חברתי". איזו מצווה קשה לך? ואיזו את אוהבת במיוחד? "כיבוד הורימ זה קשה, כשאני תמיד משתדלת אבל לא באמת יכולה להצליח. אוהבת במיוחד את טהרת המשפחה. חושבת שזה פטנט עולמי שמכיר בייחודיות של כל צד, מדייק את המקומ של היחיד מול היחד ומאפשר פריחה מדויקת של הזוגיות לאורכ שנימ". עם מי מהפוליטיקאים היית יושבת לשיחה? "בנימינ נתניהו. הייתי שמחה להבינ פעמ את הפער בינ החזונ והכריזמה לבינ המדיניות בפועל. איכ מנהיג עמ תפי ה ימנית וגאווה מול אומות העולמ מתקפל כשצריכ לבנות ביהודה ושומרונ או כשצריכ להחזיר את גופות השבויימ. הייתי רוצה גמ שיכיר את 'שוברות שוויונ' כעמותת נשימ שמביאה שיח אחר". מה הדבר הראשון שתעשי כשהמשיח יגיע? "אעמוד מול הארונ ולא יהיה לי מושג מה ללבוש. מקווה שהוא ימתינ לי". ספרי משהו שמעט אנשים יודעים עלייך? בעבר הייתי מורה לריקודי עם ופתחתי את החוג הנפרד הראשון בבר אילן. בכיתה י' הפכתי ל'דוסית' והייתי היחידה במסע חנוכה של בני עקיבא שהלכה עם חצאית מעל המכנסיים מה נותן לך תקווה? התהליכים שמתרחשים ברשתות החברתיות, שמאפשרים את היכולת לכל אחד להשפיע על המציאות וגם לראות את הדברים היפים. רואים שעם ישראל בריא בנפשו, ולמרות הצעקות בתקשורת הממוסדת, הרוב אוהבים את היהדות ורוצים להוסיף טוב