שביעי

31.03.23 | ט' בניסן תשפ"ג | 532 גיליון | 8 שרו ן רוטר פה זה לא אירופה עומדימ אלא שבכל דור ודור עלינו לכלותינו ואנחנו בכל זאת שוב נו עימ לאירופה לראות את הכיכר עמ הפ ל של המצביא שהרג מאות אלפי יהודימ, ואת הגשר שמ מל את המלחמה בה פרעו וזבחו בנו ללא רחמימ. ולא רק שאנחנו נו עימ, אנחנו גמ מתלהבימ, מתנחמדימ והולכימ למוזיאונ לראות דמויות שבשמנ ובהשראתנ פגעו בבני עמנו. הפעמ הראשונה שהגעתי לאירופה אחרי שחזרתי בתשובה היתה עמ הבת שלי בטיול בת מצווה לפריז כשחברתי הטובה שגרה שמ הזמינה אותנו. בכל פעמ שיצאתי לעיר הרגשתי את רגליי טובעות ומתבו ות בדמ של יהודימ, של אבותיי, של העמ שלנו. בכל אבנ הרג שתי את השנאה ולא הצלחתי להתלהב מהארכיטקטורה או מהנופימ. אותו המ קומ שבעבר נראה לי מרגש ומלא הזדמ נויות, המקומ האמיתי שבו "הכל קורה", כזה שהלוואי שהמדינה שלנו היתה נראית רק מעט כמוהו, פתאומ ר חינו ונראה אפור, משעממ, ארכאי, כבד, מרוחק, זר ומנוכר. או במילימ אחרות: ירד לי מאירופה ופית. לונדונ לא מחכה לי וגמ לא קרואטיה, גמ שמ אהיה שנואה. אפילו באחות הגדולה שלנו ארה"ב המצב התדרדר. על פי נתוני "הליגה נגד בתק 36% השמצה" נרשמה עלייה של . זהו שיא 2022 ריות אנטישמיות בשנת 10 חדש כשבממוצע התרחשו בכל יומ תקריות אנטישמיות ברחבי ארה"ב וב עיקר במדינות ה"נאורות" כמו ניו יורק, קליפורניה, ניו ג'רזי, פלורידה וטק מהמקרימ(. התופעה לא פ חה על 54%) האוניבר יטאות והקמפו ימ בהמ נרשמה וגמ בבתי ה פר הי ודיימ 41% עלייה של .(49% והעל י ודיימ )גידול של שעוד מעט לא נצטרכ ויזה אז נכון כדי להיכנ ל"תפוח הגדול" אבל הנ תונימ הללו מוכיחימ שאינ לנו עוד מה לחפש בארצות הנכר. אנחנו לא בדיוק פופולריימ שמ, בלשונ המעטה, וההי טוריה מוכיחה ששומ דבר שנעשה לא ישנה זאת. כנראה ההצדקה היחידה לצאת מהארצ היא כמו שקבעה ההל כה - ביזנ , חתונה או ביקור בקברי צדיקימ. אולי אפשר גמ להתפשר במ קרה של טיולי שורשימ ומ עות לפולינ לחיזוק הזהות שלנו ולמענ שלא נשכח עד כמה רחוק יכולה אירופה ללכת כדי להעיפ אותנו מהפריימ שלהמ. "עומדימ עלינו לכלותינו". כשזה מב חוצ זה ברור, אבל מה עמ מה שבפנימ? השנאה העצמית, הבוז והזלזול במ ורת, במורשת. איפה הנ הנקודות בהנ גמ אנ חנו חוטאימ בזלזול בזהות שלנו? כמה אנחנו באמת מחזיקימ אמונת חכמימ? כמה כבוד יש לנו למצוות גמ כשאנח נו לא מבינימ אותנ? כשקשה לנו איתנ מאוד וגמ כשזה מה זה לא בא לנו בטוב? עד כמה אנחנו מעריצימ את הגויימ ואת חוקותיהמ? מחקימ אותמ במנהגיהמ? בכל פעם שיצאתי לעיר הרגשתי את רגליי טובעות בדם של העם שלנו. המקום שבעבר נראה מרגש ומלא הזדמנויות, שבו "הכל קורה" נראה זר ומנוכר. במילים אחרות: ירד לי מאירופה סופית מתרחקימ מהמקורות בתחושה שאנחנו לא מ פיק שווימ, מגניבימ, רלוונטימ או מבינימ עניינ? ידוע באהבת הארצ המגזר שלנו ובאהבת ישראל שבו, אבל דווקא בגלל זה ובגלל הפתיחות לכל החלקימ שבעמ ומחוצה לו, צריכ לדקדק ולהקפיד גמ באהבת התורה על כל חלקיה, במיוחד כשקולות השנאה מבחוצ חודרימ אל הנ שמה וגורמימ לנו לעיתימ לפקפק בצורכ שלנו לפ וע בדרכ המורכבת הזו בעולמ של היומ. וגמ להתפלל, כנ, לא רק ב ידור, • שהקדוש ברוכ יצילנו מידמ ומידינו. sharonroter@gmail.com shutterstock איור: