שביעי

21.04.23 | ר"ח אייר תשפ"ג | 534 גיליון | 10 ענבל רץ־גילמור להתלכד לניצחון לפיגועימ לא באמת נזקקנו האחרונימ כדי לחדד את ההבנה שהאויב שלנו לא ממתינ שנפתור את המחלוקות בינינו. האויב מכה בנו באכזריות שאנחנו מכירימ היטב מההי טוריה המדממת של עמנו. זו אותה שנאה עתיקה רק המו צא של האויב מתחלפ. שבכל דור קמימ עלינו לכלותינו בשיטות שונות. כעת זה בוידוא הריגה באמא ושתי בנותיה, בדיוק כמו עמלק המקורי שזינב בחלשימ מאחור. אבל אנחנו מבלבלימ את עצמינו עמ יפורימ על "מחבל בודד" או "יוז מות מקומיות" ומפ פ ימ את האויב כי מביטימ לכיוונ הלא נכונ ומשלמימ מחיר כבד של עוד ועוד נרצחימ. זו אינה לקות חדשה, אנחנו לוקימ בה כמה עשרות שנימ. למעשה, מאז קומ המ דינה השאלה הזו עמדה בליבו של ויכוח "לאנטישמיות 1978 וער. במאמרו משנת הערבית מחדש", כותב יהושפט הרכבי, מי שהיה ראש אמ"נ: "כאילו האנטישמיות בארצות רחוקות איננה נ בלת ועליה מגי בימ הישראלימ בהתרעמות ובטרוניה ואילו האנטישמיות בארצות ערב היא משומ מה נ בלת ועליה מוכנימ לעבור בשתיקה, חרה לי באופנ אישי להיווכח שבחוגימ ישרא לימ ויהודימ קיימת נטייה להונאה עצמית, להתעלמ מתופעת האנטישמיות הערבית.... חרה לי גמ לראות כיצד ישראלימ מ ייעימ לתעמולה הערבית". הבלבול הזה בדבר זהותו של האויב ועד 70- רק הלכ והתעצמ מ ופ שנות ה היומ. נהרות של דמ זורמימ במחוזותי נו ואני שואלת את עצמי, איזה די וננ מטורפ קיימ בנו? מעמ שהכריע מלחמות קשות, נלחמ באויב בעוז והבי אותו בגבורה עצומה הפכנו לעמ שמ ביר את האויב, שלא מזהה את האויב, שמתווכח מיהו האויב. משהו באמונה שלנו התער ער, משהו ברוח שלנו נשבר. אבל דווקא במקומות עמ השבר הכי גדול אני מוצאת את הכוחות הכי גדו לימ ומביטה בהמ בהשתאות. ממה עשויימ האנשימ הללו? משפחתמ של יעקב ואשר פלאי הי"ד, של הלל ויגל יניב הי"ד, של לו י, מאיה ורינה די הי"ד. בכל מפגש עמ חמותי וחמי, הוריו של אש קודש שלי הי"ד, אני שואלת את עצמי את אותה שאלה. וגמ איזו גבורה נדרשת מהאחימ והאחיות שלו לקומ כל בוקר ולבחור בחיימ. נ עתי השבוע עמ חמותי המופלאה, זהבה, לניחומ אבלימ אצל משפחת די. זהבה ואני אימצנו לנו מנהג, דייט, אבל כזה ששתינו היינו מוותרות עליו. אנחנו משתדלות לנ וע יחד לכל ניחומ אבלימ אצל משפחות שכולות חדשות. כל ביקור כזה מפיל אותנו ונדרשת יכולת טיפו מרשימה אחריו, אבל המשפחות האלה מציידות אותנו ברוח ובאמונה מחודשת. שאלתי את זהבה, בינ צחוק לבכי, למה We are" אנחנו עושות את זה לעצמנו? , היא "building neshma mussels ענתה, ובתרגומ מגילמורית לעברית: "אנחנו בונות שרירימ בנפש". במובנ מ וימ עמ ישראל לאורכ חמותי ואני אימצנו לנו מנהג. אנחנו משתדלות לנסוע יחד לכל ניחום אבלים בקרב משפחות שכולות חדשות. כל ביקור כזה מפיל אותנו ונדרשת יכולת טיפוס מרשימה אחריו, אבל המשפחות האלה מציידות אותנו ברוח ובאמונה מחודשת ההי טוריה בונה שרירימ בנפש. היינו מוותרימ עליהמ בשמחה, אבל זה בונה אותנו ומפק אותנו על המטרה. חשוב להדגיש כי מהות קיומנו בארצ הזו היא לא מקלט והגנה, אלא הוא מימוש של הבטחה ובחירה. בחיבוק של עמ יש ראל למשפחות השכולות אינ בלבול, כולמ מאוחדימ בהבנה שיש קורבנ, הגיע הזמנ שנכיר כולנו בככ שיש גמ אויב ברור ונכה אותו בעוז וברוח איתנה של זקיפות קומה. אמ נשוב ונתלכד ביב הזהות המשותפת, נברר לעומק מיהו אויב ומיהו אוהב, נוכל לחזור ולנצח את אויבנו, פחות נצטרכ להתלכד ביב • מתינו ונזכה לחגוג את עצמאותנו. inbal.ratz.gilmore@gmail.com ראש הממשלה בביקור נחומים בבית משפחת די באפרת 90 צילום: גרשון אלינסון, פלאש