שביעי

21.04.23 | ר"ח אייר תשפ"ג | 534 גיליון | 20 שנים מאז עמונה. 17 עברו טורו המכונן של אראל סג"ל - מניפסט פרידה מהממלכתיות - התפוגג עם הזמן. לא הפכנו לסקטור, לא היינו לדרוזים, לא יצאנו לגלות נפשית, אלא להפך. ולא בזכות המדינה 90 צילום ארכיון: נתי שוחט, פלאש אל החגימ הלאומיימ אנחנו נכנ ימ השנה עמ משהו עצוב בעי ניימ. המחלוקות, הפולמו ימ, המחאות - כל אלה משאירימ את חותממ. אי אפשר להתעלמ מככ שרק אתמול היינו על פ קריעה, על פ התפוררות הצבא, על פ מרי אזרחי. אני קורא את המאמרימ, העצומות, התחושות, והראש זורק אותי אל השבר ההוא שאנחנו חווינו מול המדינה. הרגשנו את 2006 באירועי עמונה המדינה וטרת בפרצופנו, בכוח וב ג ות. המשטרה שהתפרעה על ההר, הממשלה שגיבתה, עלבונ ההתנתקות, התקשורת וכל המרכיבימ. משבר האמונ היה חריפ ונוכח. חו ר רצונ להשתתפ, להתגיי , לחגוג את חגי המדינה. את המחשבות והכאב ני ח היטב אראל ג"ל בטור מכוננ ב'מעריב'. מניפ ט הפרידה מהממלכתיות. "הזעמ כעת מעוור והכע משתק, אכ חובה עלינו להביט במציאות מתוכ קור רוח וצ לילות הדעת. הציבור הדתי- לאומי חייב להתעשת ולצאת בראש מורמ לגלות נפשית". ג"ל קרא להתייח למדינה כאל כלי אינ טרומנטלי בלתי קדוש. "נהיה אז רחי ישראל כמו יהודימ אזרחי ארה"ב. נחגוג את יומ העצמאות כיומ חילוני, אכ נוותר על ההלל )...( הגיע הזמנ להתעורר ולהפנימ שלעת הזו עלינו להפריד בינ יהדותנו לאזרחותנו. כמו הדרוזימ נהיה ל קטור, מגזר מיעו טימ. נשרת בצבא בכפופ לחוק גיו , אכ לא כאידיאל רוחני" )'נפרדנו ככ, יומ עצוב אכ אופטימי לרומנ חולה'. .(10.2.2006 הדברימ האלה היו בבחינת מימ צו ננימ לנפש עייפה. כאילו מישהו ני ח בדיוק את המחשבות שלנו. נוער לפני גיו שמתרחק מהדגל שלו, מה מלימ שהופיעו על בגדי הפרשימ שדר ו אותו. "זיכרו, ניצחונ לא משיגימ אחרי מערכה אחת", כתב ג"ל. "ההי טוריה היהודית נעה מחוצ לזמנ הרגיל. ואתמ, נוער עמונה, עוד תראו בעיניכמ, לא מחר, לא בעוד שנה-שנתיימ, את תקומת עמונה". עברו שנה, שנתיימ ושבע עשרה. טורו של ג"ל היה אמת לשעתה. זיקוק מדויק של התחושות והמתרחש בבטנ הת חתונה, המבעבעת. אבל עמ הזמנ הוא התפוגג לחלוטינ. לא הפכנו ל קטור, לא היינו לדרוזימ, לא יצאנו לגלות נפ שית בתוכ המדינה, אלא להפכ. הפצעימ ההמ הגלידו מזמנ. נוער עמונה בגר והתגבר. חבריי שהיו על הגג בכפר דרומ התגיי ו ליחידות מובחרות. חוטפי המכות הגיעו אל לשכות הגיו בחודשימ שאחרי המאורעות, נשכו שפ תיימ, קיללו בלב והתגיי ו לאנ שתיכננו מלכתחילה. משבר האמונ מול המדינה התאחה, ולא בזכות המדינה. אני מאחל ומייחל שאחינו במחנה המ חאה יבחרו גמ המ בנתיב הזה. בהיצמדות עיקשת לערכימ המשותפימ, למדינה ולקיומ היהודי כאנ. מי שנופפו בחו ר אחריות באיומי רבנות ואי התייצבות וערעור הבית המשותפ, כשהרגישו את המחנק בגרונ, טוב שיניחו את נשקיהמ כפי שעשו גיבורי עמונה. במקרה נתקלתי השבוע בטב לת בתי ה פר הקרביימ ביותר. 97.1%) ישיבת ו יא בראש לוחמימ(, אחריה ישיבות מצפה רמונ, אהבת חיימ, ח פינ, שדה אליהו ועוד. ליד כל בתי ה פר המובי לימ, מופיע ה יווג: ממלכתי-דתי. אלה חדשות לא טובות. עמ כל הכ בוד וההערכה לעצמנו, בתחרות הזאת צריכימ להשתתפ הרבה יותר וגימ של בתי פר. הצטיינות צבאית צריכה להיות נחלתמ של כמה שיותר מגזרימ וקבוצות. חג עצמאות שמח, שנזכה לחגוג יחד • גמ אחרי החגימ האלה. akiva333@gmail.com עקיבא נוביק שיחת מזנו ן