שביעי

21.04.23 | ר"ח אייר תשפ"ג | 534 גיליון | 32 בשיירה לירושלימ בענייני ביטחונ הגליל במטה ההגנה. פגישתנו הייתה קצרה. החלפנו דברימ על מצב החי רומ בארצ ונדברנו שלמרות ה כנה בדרכימ, נבוא אל כלולותיו בעוד ימימ מ פר... בהיפרדו מאיתנו אמר: ’אלפימ מאיתנו ייפלו ועצמאות יש ראל קומ תקומ'. נצבט לבי בתוכי, חשתי בדבריו שהוא רואה את עצמו בינ האלפימ". עלי חזר לבית קשת, וכעבור זמנ קצר יצא לפטרול ב ביבות הקי בוצ יחד עמ שבעה מחבריו-לוחמיו. בשדות הקיבוצ ארבו להמ רבימ מבני השבט הבדואי ערב א זביח, ובקרב שהתפתח במקומ נפלו שבעה מה שמונה, ועלי ביניהמ. הלוחמ היחיד שלא נפגע הצליח לרוצ לקיבוצ ולה זעיק את חבריו. הבשורות הקשות עשו את דרכנ דרכ דיווח בריטי בר דיו, עד לבני הזוג בנ-צבי בירושלימ. כמה ימימ לאחר מכנ, עצרו בני הזוג בנ-צבי את עי וקיהמ הלאומיימ ונ עו בשיירה ללוות את בנמ - לא לחופתו, אלא בדרכו האחרונה. להמ, בניגוד להורימ אחרימ שאיבדו את היקר מכל, אפילו לא הייתה שהות של רגע להתאבל. המ נאלצו להמשיכ ולנהל את המערכה הלאומית. בדרכמ חזרה לירושלימ, הותקפה שיירתמ בשער הגיא, ושניימ מנהגיה נפלו. הזוג בנ-צבי הצליח להגיע הביתה והמשיכ מיד בעי וקיו הציבוריימ. ביומנו האישי תיאר דוד בנ-גוריונ את ביקורו בבית המשפחה, כמה ימימ לאחר הלוויה. ”ביקרתי את רחל ובנ צבי, ששיכלו את עלי בבית קשת... בנ-צבי לא הזיל דמעות, ו)כבר( דנ על העניינימ )הלאומיימ(, אבל כאבו לא היה חלש מזה של רחל". כאב גדול מנשוא, אבל הייתה להמ מדינה להקימ. ”ילדתי, גידלתי וקברתי לבד" כמה חודשימ לאחר מכנ קיבל מנהיג אחר את הבשורה המרה והקשה על נפילת בנו. אדמ ששמו כיומ לא מוכר מ פיק, אכ היה מעמודי התווכ של עליית היהודימ בשנות השואה ואחריה, וניהל את מנגנונ רכש הנשק מצ'כיה בעיצומה של מלחמת העולמ השנייה: שאול מאירוב-אביגור. בנו, גור אברהמ מאירוב, גדל בנופיה הק ומימ של קבוצת כנרת, בינ ענפי הדקלימ לבינ החופימ הת כולימ. ילד הטבע גדל והפכ לנער התגיי למערכה 17 מרשימ, ובגיל כשפרצו קרבות מלחמת העצמאות. הנער התגלה כלוחמ ללא חת, והש תתפ בקרבות רבימ, ובהמ - באופנ מלי - גמ בפעולת התגמול באנשי שבט ערב א זביח, אחרי רצח השבעה בבית קשת. דנ כנרתי, אחד מחבריו הטובימ ביותר, נפל בקרבות הקשימ ב מוכ למשטרת צמח. גור נשא בליבו את הכאב הזה, ובימי ההפוגה הראשונה באמצע חודש יוני, בזמנ ששלווה ירדה על עמק הירדנ, בער בו הרצונ להמשיכ ללחומ. באחד הלילות, כשהקרבות שקטו, לא היו יכולימ גור וחברו יעקב מלמד לשאת בבטלה מלחימה. המ קמו, השאירו פתק למפקדה בכנרת ויצאו מר, עשו את הדרכ במעלה ההנהגה הציונית לאורכ שנות המנדט הבריטי, עד לרגעימ המכריעימ של הקמת המ דינה. בזמנ שיצחק שימש כחבר הוועד הלאומי, ובהמשכ כחבר הממשלה שבדרכ, הייתה רחל ינאית חברה במ פקדת משמר העמ - יחידה שהורכבה ממתנדבימ ושמטרתה הייתה לשמור על ה דר הציבורי בזמנ המלחמה. בנמ, עלי, היה בוגר בית ה פר החקלאי כדורי בגליל התחתונ, והצ טרפ להכשרת הפלמ"ח שהתיישבה וע קה בהקמת קיבוצ בית קשת, ב מוכ לבית פרו וממש בלב האזור שבו החלו הוריו את דרכמ בהגנת היישוב היהודי. עלי היה המפקד האזורי של בית קשת והמרחב, וידע ימימ וערימ מאז הכרזת הכ"ט בנובמבר, ביישוב שהיה מוקפ לא מעט כפרימ ערביימ ובדואימ. התפקיד כלל את ביצור הקיבוצ, שמירה בעמדות המגנ ויציאה לפטרולימ בשטחימ ה מוכימ, כדי למנוע התקפת אויב מבעוד מועד. חודש מרצ )אדר ב'( היה חודש קשה ברחבי הארצ. הדרכימ היו בחז קת כנה ממשית, יישובימ רבימ היו נצורימ, ושיירות שעשו את דרכנ אליהמ נפלו בזו אחר זו. כמה ימימ לפני חתונתו המיועדת עמ בת נהלל בעיצומה של המלחמה, ה פיק עלי לקפוצ לדיונ בירושלימ. הבנ המ ור לא שכח לבקר את הוריו המודאגימ, במה שהתבררה כפגישתמ האחרונה. ”ימימ מעטימ לפני הא ונ", כתבה רחל ינאית ב פר ’ההגנה בירוש לימ', ”הצליח עלי במפתיע להגיע יצחק ורחל בן-צבי עם ילדיהם, ובימיו כנשיא נדברנו שלמרות הסכנה בדרכים, נבוא אל כלולותיו בעוד ימים מספר... בהיפרדו מאיתנו אמר: ”אלפים מאיתנו ייפלו ועצמאות ישראל קום תקום". נצבט לבי בתוכי, חשתי בדבריו שהוא רואה את עצמו בין האלפים צילומים: פריץ כהן - לע"מ, מתוך האלבום המשפחתי