שביעי

21.04.23 | ר"ח אייר תשפ"ג | 534 גיליון | 6 שרו ן רוטר מעגלי האהבה חברה שלי שגרה בניו יורק השבוע, הודיעה בוואט אפ בקבוצת חברות הנ עורימ שלי שהיא מגיעה לביקור קצר. רוב הבנות בקבוצה הנ בנות גילי ללא ילדימ וחלקנ עוד חיות את החיימ הת לאביביימ של פעמ - יציאות ועניינימ. וכמובנ, שכולנ שמאלניות לפנימ. אז כולנ מאוד שמחו להודעת הבי קור, רק שאחת מהבנות כתבה הודעה ששיבשה אותי לגמרי: "אשמח מאוד כמובנ להיפגש, רק שהחתולה שלי חולה מאוד בשבועות האחרונימ אז ממעטת בתכנונימ. אבל מקווה להצליח". הבנות ני ו להבינ מה קרה לחתולה: "אויש, מה יש לה?". "אוי מקווה שהיא תתאושש", "מצטערת לשמוע" וכיוצא בזה. בעלת החתולה השיבה: "כשל כליות. אנחנו מתרוצצות בינ מרפאות בשבועות האחרונימ. בשבוע שעבר חשבתי שזה ה ופ ואז לרגע התאוששה אבל עכשיו שוב במצוקה. כנראה ופני". ואז נפתח דיונ שלמ על חתולימ וכלבימ גו ימ וכמה זה נורא, ואיכ הנ מחפשות פתרונות ניתוחיימ ואחרימ ואשפוזימ ממושכימ. "נורא קשה כל מה שכרוכ בככ", אמרה חברה שאיבדה את הכלב שלה לפני שנ תיימ ועשתה לו הלוויה וקבר בבית קברות לחיות והו יפה "תחזיקו מעמד". האמת? יש לי הרבה ימפטיה לחיות מחמד ואני יכולה להבינ את ההתקשרות לחיה שאתה מטפל בה הרבה שנימ. זה באמת כואב שהמ חולימ ואחר ככ מתימ, אבל כנראה שמהמקומ שלי אני לא באמת מצליחה להזדהות עמ הח ד הזה. ביהדות יש סדר עדיפויות, מעגלימ של אהבה. אי אפשר לאהוב את כולמ אותו הדבר. יש את המשפחה הקרו בה, ואחר ככ הרחוקה, חברימ, קהילה, עמ, אומות העולמ וחיות וטבע. כלומר, חיות המחמד הנ ב ופ. את ה דר הזה לא הכרתי לפני שחזרתי בתשובה )כמו הרבה דרימ אחרימ שבתורה(. הוא היה מבולבל וככ פע מימ רבות העדפתי את אומות העולמ על פני העמ שלי ואת החיות על פני השכנימ שלי. עכשיו אני לא אומרת שזה תמיד ככה. ודאי שמי שיש לו חיית מחמד אוהב אותה מאוד אפילו יותר מאת אומות העולמ, גמ אמ הוא מכיר את התורה ואת דרי העדיפויות של האהבה. אבל ה קאלה הזאת בהחלט עוזרת לזכור מה חשוב ומה פחות חשוב. לכנ זה די העציב אותי שחברה מעדיפה להיות עמ החתו לה הגו ת ולא להיפגש עמ חברה טובה שבאה לביקור פעמ בשנה. כי ב ופו של דבר זה מעיד על מעגל רחב יותר של בלבול ב דרי העדיפויות ובשבועות האחרונימ אנחנו חווימ את הע צמת הטפל על חשבונ החשוב הרבה יותר מול העיניימ: כשאיזה כוח שהוא מעל לממשלה נותנ הוראה וכל המשק מוש בת באחת והמוני ישראלימ נפגעימ ולאפ אחד לא אכפת. כאשר בעלי הונ בוחרימ להוציא את כ פיהמ מהמדינה שנתנה להמ את הקרקע הפוריה והתנאימ להצליח בע קיהמ, כשמפקדימ בצבא מ רבימ לעשות ביהדות יש סדר עדיפויות, מעגלים של אהבה. אי אפשר לאהוב את כולם אותו הדבר. יש את המשפחה הקרובה. אחר כך הרחוקה. חברים, קהילה, עם, עולם ובסוף חיות מחמד את תפקידמ ולהגנ עלינו ומחבלימ זוכימ לתנאימ מפליגימ בבתי הכלא. משהו מבו לבל אצלנו ב דרי העדיפויות. בעיקר בימימ אבל זה כואב האלו של יומ השואה והזיכרונ, כשכל מה שעברנו כדי להיות פה, כל אלו שמ רו ומו רימ את נפשמ, מבוזה על ידי קומצ קיצונימ. זה מתחיל במיצגימ של דחלילימ עמ טלאי צהוב בשדרות רוטשילד במחאה על המשמר הלאומי וממשיכ בימי זיכרונ למשפחות מחבלימ. בשביל זה צריכימ לדעת ולזכור את מעגלי האהבה, כדי שהלב לא יתבלבל ויהיה במקומ הנכונ תמיד, והקולות יהיו • בלבב פנימה בנפש היהודית ההומיה. sharonroter@gmail.com shutterstock איור: