שביעי

21.04.23 | ר"ח אייר תשפ"ג | 534 גיליון | 8 ישבתי בפגישה בבית מלונ בי לפני מספר חודשים רושלימ, שהתקיימה בו ועידת מגדלי הבקר בישראל. מאות אנשימ למודי עבודה קשה שמיישבימ את הארצ, התא פו לדונ במכ ות חלב ובעניני גידול בקר שונימ. אחד ממנהלי הארגונ ראה כמה אנ שימ עמ זקנ וביקש לדבר. נענינו בשמחה והוא פרש את משנתו: "אתמ צריכימ לצאת מהישובימ ולעשות דברימ ממשיימ בארצ. תקימו רפתות ודירימ. אני מוכנ לעזור לכמ. זו ציונות אמיתית". הקשבנו לו בנחת ושאלתי אותו: "כל דבריכ טובימ ויפימ ומקובלימ אבל יש לי שאלה אליכ - תורה אתה לומד?". הוא ה תכל אלי בהלמ. מאיפה השאלה הזו פתאומ? "אתה מדבר אתי על ציונות ואני מדבר אתכ על עמ ישראל שצועד כבר שנה ואתה לא רואה אחריות לפתוח פר ולהבינ 3000- יותר מ במה מדובר?", שאלתי בתדהמה. איכ אפשר לדבר על ציונות של אדמה וארצ בלי להתחבר אל המורשת העתיקה שלה?" ודומני שאמ בכל שנה יומ עצמאות 75- אנחנו ביומ העצמאות ה הוא גמ יומ של חשבונ נפש, אז השנה זה מתקיימ באופנ במיוחד. אנחנו רואימ בעינינו ציבור לא קטנ בארצ שעניינימ לאומיימ או יהודיימ, המ כמעט מחלה עבורמ. "אנחנו לא אחימ ואל תקרא לי אח והמק ימומ הוא שנ דר בינינו את ה דרי הבעלות על השטח הזה. לחילופינ - בואו ניפרד לשתי מדינות". הציונות של האדמה והארצ, אינ בה את הכוח המ פיק להרימ אותנו לחזונ משותפ עדכני. איפה אנחנו כחברה דתית שיש לה מ ורות ומו דות ובתי כנ ת מול האתגר הזה. האמ יש לנו אומצ? האמ אנחנו מ וגלימ להציע חזונ משותפ שיונק מעומק השורשימ המשותפימ שלנו? כזה שיהיה מרוממ ומרגש ומעורר תחושת כבוד וגאוה במי שאנחנו? האמ ישנה מחשבה מ פקת ביח שבינ עולמ התורה לחיימ האזרחיימ הכה מורכבימ שלפנינו? ישנה איזו מחשבה שתפקידמ של הדתיימ כ'דתיימ' הוא בעי קר לקרב. זה שיח קדוש שאני שותפ לו במשכ שנימ רבות, ששואפ לקרב את ישראל לאביהמ שבשמימ. אבל כאנ חשבונ הנפש ערב יומ עצמאות תשפ"ג. אנחנו אוחזימ בשני קצוות של חבל ורוצימ להתקרב זה לזה. כדי לקרב את זה שלמולי אני צריכ להתאמצ מאוד. קל יותר למשוכ את עצמי אליו. והתוצאה היא שאולי יש תחושת התק רבות, אולמ בפועל - עברתי לצד השני בלי משימ. ובכנ - אני לא רוצה 'לקרב'. אני מוכנ להושיט יד ולתמוכ באהבה, אבל לא להיות זה שבכל מחיר ובכל מצב מחייכ כי חלילה, נאבד את אחינו ה'חילונימ'? הקירוב הכי גדול הוא בזה שנקרב אדמ אל עצמו. שנשקפ לו את האמת הפשוטה ונתבע אותו עליה. בדיוק כפי שאדמ חילוני תובע אדמ חרדי ללכת לצבא או להתפרנ . שתי תבי עות הגיוניות שהוא מ וגל להציב מתוכ שכנוע פנימי. הוא לא 'מקרב' - הוא 'תובע'. אותו הדבר כאנ - התביעה להכרת היהדות היא תביעה צודקת מאינ כמותה. אמ האנרגיות הלכו פעמ לבי ו מעמדה של ישראל והיינו ע וקימ בענייני ציונות, הדור הזה מוכרח לע וק בענייני יהדות. זה המ ע שיקח אותנו לשנת המאה של מדינת ישראל וב ופו נהיה מלוכדימ יותר, כי נקודת העומק המשותפת שלנו תהיה נוכחת בעוצמה. הנה קרבנו "עצמ אל עצמו" עכשיו שעתה של הרוח הגדולה לפוח "בהרוגימ האלה ויחיו". חלק מכוונה של הרוח וחוזקה • תלוי גמ בנו. Aaron@achay.org.il חגיגות יום ירושלים בבירה אם האנרגיות הלכו פעם לביסוס מעמדה של ישראל והיינו עסוקים בענייני ציונות, הדור הזה מוכרח לעסוק בענייני יהדות. זה המסע שייקח אותנו לשנת המאה של ישראל 90 צילום: יונתן זינדל, פלאש הרב אהרו ן אגל־טל הציונות הדתית צריכה לעבור מגישת 'הקירוב ליהדות' שהיא חשובה וראויה לגישת כי אי אפשר לדבר על ציונות ואחיזה בארץ ללא מורשת עמנו • 'התביעה ליהדות'