שביעי

19.05.23 | כ"ח באייר תשפ"ג | 538 גיליון | 34 יש דברימ שהבאת מהמארינ לצה”ל? ולהפכ? ”בטח. לצערי, אני לא יכול להיכנ לפרטימ, כי זה רגיש מאוד. אבל מה שיפה בצה”ל זה שהוא צבא יצירתי מאוד. בצה”ל מ תכלימ על הבעיות, מבינימ את הצורכ ופועלימ בצורה פרקטית ויצירתית. בצבא ארה”ב עובדימ לפי ה פר. אחד הדברימ שהדהימו אותי כאנ זה היכולת של חייל, לא משנה באיזו דרגה, לדבר עמ מח”ט או מג”ד ולהגיד את דעתו אמ משהו לא ב דר או שיש לו רעיונ ’מחוצ לקופ ה'. בארה”ב לא קיימת מציאות כזו, לטוב ולרע”. בוא נחזור ליומ הפיגוע בחווארה. הכרת כבר מנ ה תמ את הבעייתיות בציר הזה. היית מוכנ לכל אירוע שלא יהיה? ”אני משתדל להיות מוכנ, וזה אתגר גדול. לפעמימ, כאשר יומ אחרי יומ לא קורה כלומ, יש תחושה מ וכ נת ששומ דבר לא יקרה. אחד הדב רימ שיישמתי מתוכ פרי לחימה, זה כשאתה שמ את הנשק עליכ בחגורה, אתה אומר לעצמכ: זה היומ שבו אצ טרכ להשתמש בכלי הזה. כלומר, אני דרוכ. אבל לא בפרנויה כמובנ”. ואז אדמ חשוד חוצה את הכביש. ”נכונ. ראיתי שהוא מ תיר את יד שמאל שלו ממני, והוא הולכ טיפה בזווית משונה. היה לו גמ מבט מאוד אינטנ יבי עליי. הדברימ הללו הד ליקו לי נורה. שמתי יד על האקדח, אבל לא שלפתי כי לא ראיתי נשק. גמ אשתי שמה לב שהוא הולכ מוזר, והיא אמרה תוכ כדי ’מה הוא עושה עמ היד?’. ואז, ברגע אחד, הוא מ תובב ומוציא נשק, ואז שלפתי”. אתה מצליח לחשוב ברגעימ האלה? ”אתה על אוטומט. אחרי שהמח בל ברח, המחשבות חזרו. חשבתי על אשתי. לא ידעתי אמ היא פצועה או לא. התקדמתי טיפה עמ האוטו, הב נתי שהיא לא נפגעה ואחר ככ טיפ לתי בעצמי. היא דיווחה למוקד. יד עתי שאני פצוע, אבל הרגשתי שאני ב דר ולכנ הייתי רגוע”. חטפת ארבעה כדורימ. ”קיבלתי שני כדורימ לזרוע, כדור אחד נכנ לי לכתפ ומשמ לחזה. והרבה ר י ימ, חתיכות שבורות שנכנ ו. אחד הדברימ שהבנתי בדי עבד זה שקיבלתי ר מאוד גדול למצח, ושירד לי מלא דמ. אנשימ היו בטוחימ שחטפתי כדור במצח, וחשבו שלא אשרוד. אבל הוא רק שיפשפ לי את הראש”. והכדור בחזה, הוציאו אותו? ”המ לא הוציאו, הוא עדיינ בפנימ. המ אמרו שזה לא מ כנ, אז עדיפ לא לפתוח הכל”. תישאר איתו לנצח? ”אני לא מרגיש אותו. אני אחזור למאה אחוזימ”. האירוע היה ברכה גדולה הפיגוע בחווארה התרחש כשהארצ רועשת ורוגשת ביב הרפורמה המשפטית. כמי שמשרת כבר שנימ רבות במילואימ, שטרנ זועמ על איומי ה רבנות בצה”ל. ”זה מ וכנ מאוד למדינה. יש לכל אחד במדינה ובצה”ל דברימ שחשובימ לו, וברגע שכל אחד יאמר ’אני משרת רק אמ', אינ לזה ופ. אני חושב שזה חמור”. הטיי ימ הכעי ו אותכ? ”תשמע, אני לא כוע , אבל לא אהבתי את זה. אני חושב שזו הייתה טעות ובעיקר שזה מ וכנ”. מארה”ב הגעת היישר לתפוח, וב ופ התיישבת באיתמר. מה ה י פור שלכ עמ השומרונ? ”הרבה בזכות האנשימ, אנשימ זהב. ורצינו גמ אווירה מ וימת לי לדימ שלנו. יש לנו חווה עמ כבשימ, והיו לנו חלומות להקימ חווה עמ שטח ולעבוד בחקלאות”. לא חשבת פעמ על מקומ אחר לגור בו? בציר שבו נ עת היו אירו עימ קשימ מאוד, איתמר חוותה פי גועימ איומימ. ”בוודאי שלא. להפכ. זה רק נותנ לי להבינ כמה חשוב שאני פה. יש לנו אויבימ שרוצימ הכל, ואמ אנחנו לא נהיה פה, אז מה יהיה?”. דיוויד, אשתו רחל וארבעת יל דיהמ או פימ את השברימ מהפיגוע, אבל מבקשימ להתעצמ ממנו ולהגיד תודה לאל ולעמ ישראל. ”אנו מרגי שימ שכל האירוע היה ברכה גדולה”. ת ביר. ”התמיכה הזו של עמ ישראל. זו זכות גדולה. אנשימ לא מבינימ כמה מטורפת האהבה שאנחנו מקבלימ, ומה התפילות שלהמ עושות. אני מרגיש שכל יומ הוא מיוחד ומתנה. התמיכה הזו הדהימה והפתיעה אותי. לא הבנתי למה זה הפכ להיות י פור גדול. רק בבית החולימ התחילו להגיע אנשימ שאני לא מכיר בכלל, • שבאו לתמוכ, לחזק ולברכ. זכינו”. ״לא הצלחתי להשיג בשר כשר, אז הפכתי לצמחוני. היו כמה שחשבו שאני משונה. דווקא הרב במארינס גרם בעיות. המפקד שלי בא וטען ’הרב אומר שאתה לא צריך אוכל כשר'. לך תסביר שהוא רפורמי״ אשרוד שלא חשבו צילום: טל קושנר "מבין כמה חשוב שאני פה". שטרן עם בנו