שביעי

37 | 19.05.23 | כ"ח באייר תשפ"ג | 538 גיליון אלא שאז הגיע חיימ חפר. הפזמו נאי פיר מ שיר שהיה בו משהו כדי לנפצ את בלונ המתח. ”נאצר מחכה לרבינ”, הוא כתב במענה להכר זותיו של נשיא מצרימ שלפיהנ אמ הרמטכ”ל יצחק רבינ רוצה להיכנ למלחמה מולו, אז ”אהלנ ו הלנ, אני מחכה לו”. השיר הזה, שחצי ממילותיו נשמעות כמו ניגונ יידישאי ומורכבות בעיקר מהמילימ ”איי איי איי”, נתנ לאנשימ יכולת ונטילציה והעלה את המורל הלאומי. זו הייתה רק ההתחלה. אחד משי רי המלחמה, שכמעט הפכ להמנונ הלאומי, היה ’ירושלימ של זהב' של נעמי שמר. אמ תערכו משאל בקרב אנשי אותו הדור, ותשאלו אותמ מה היה השיר הזוכה בפ טיבל הזמר והפזמונ - האירוויזיונ הלאומי שלנו באותה תקופה - המ כנראה יצביעו על השיר הזה. אלא ש'ירושלימ של זהב' אפילו לא השתתפ בתחרות, ובכלל היה חלק משירי האתנחתא בתוכנית האמנותית. מפיק האירוע, גיל אלדמע, קיבל את בקשתו של טדי קולק לחפש שי רימ על ירושלימ לכבוד קיומ הפ טיבל בבנייני האומה ופנה לשמר בבקשה שתכתוב שיר על העיר. היא לקחה את התפקיד בהתלהבות, אכ כעבור מ פר ימימ, כששומ שיר לא יצא מתחת לידיה, ביקשה מאלדמע לשחרר אותה מהמשימה. המפיק ה כימ. ”תכתבי על איזה נושא שבא לכ”, השיב לה. לחבריו שבחדר לחש אלדמע כי הוא מעריכ שכעת, כשהיא משו חררת מהמשימה, היא כבר תצליח לכתוב שיר על ירושלימ. וככ קרה. היא כתבה במילימ את געגועיו של עמ שלמ לירושלימ שנמצאת מעבר לחומות הקו העירוני, השוממה מבלי בניה. ירושלימ שאפ אחד לא ידע שתשוחרר בעוד שבועות מ פר. כשנחשפ השיר בפ טיבל, עמ קול הפעמונימ של שולי נתנ, זמרת צעי רה וכמעט אלמונית באותה עת, עמד הקהל ומחא כפיימ ללא הפ קה. זה שנות 19 היה ביטוי להתרגשות של שנות גלות. הקהל 2,000 געגוע ועוד ביקש הדרנ. לא של השיר הזוכה בפ טיבל )’מי יודע כמה' של מייק זהב של בורשטיינ(, אלא של שירה של שמר, ובעצמ שירו של עמ שלמ. הדיו של השיר לא נעצרו בקי רות בנייני האומה. המ הידהדו מקצה הארצ ועד קציה, עוברימ בינ ערימ ויישובימ, ובינ פלוגות לוחמימ שי שבו והמתינו למלחמה. הוא נשא על כפיו זיכרונות של לוחמימ ותיקימ מירושלימ שנפלה אחרי קומ המדי נה, והביא איתו את רוח ה יפורימ על הכותל המערבי ועל הר הבית אל החיילימ הצעירימ ששמעו זאת מהוריהמ. עמ שלמ שר את ירושלימ במשכ שלושה שבועות ללא הפ קה, ולו חמימ חזרו על מילותיו בשירה אדי רה באוטובו ימ ובזח”למימ בקרבות שפרצו כבר בדרכ אל העיר ובדרכ אל הלב של כולנו. את הבשורה על שחרור ירושלימ קיבלה שמר ממש תוכ כדי המלחמה, כשהיא ע וקה בהרמת מורל הלוחמימ באיזור אל עריש שב יני. היא התיישבה ושל תו צילום: דן פורגס, לע״מ