שביעי

09.06.23 | כ' בסיון תשפ"ג | 541 גיליון | 8 שרו ן רוטר לשפוך טיפה של אור באחד אז מצאתי את עצמי הערבימ נו עת מרחק קצר מביתי להופעה של ברי חרופ בחצר של בית פרטי. זאת היתה הופעת התנדבות למענ ילד החולה במחלה הארורה אצל זוג אנשימ מק ימימ שלקחו על עצממ לעזור לממנ טיפולימ יקרימ שאינמ ב ל לילדימ חולימ, לאחר שהאישה שחלתה במחלה בעצמה הבריאה והח ליטה לעשות משהו טוב עבור אח רימ. לפני הרבה שנימ, כשעבדתי עמ ברי כמפיקה וזמרת ליווי, הייתי מלווה אותו לאינ פור מופעי התנד בות. לעיתימ היו אלו הופעות אישיות בחדר בית חולימ, באזכרות, במחל קות גורות ועוד. הוא היה מנגנ ושר ואני הייתי שרה איתו לכל מוכי הגורל שהמו יקה שלו נגעה בהמ. אהבתי את ההופעות האלו, בלי הגב רה ככה ישיר, נקי ומלא ח ד, כי עמ כל הכאב מ ביב יש משהו מעודד בעובדה שאפשר לנחמ באמצעות מו יקה שעושה מ אז' ללב. כשהגעתי לחצר, ההופעה כבר כמעט התחילה. כמאה יחידי גולה שזכו לראות לברי בלבנ של העינ כשהוא שר את כל הלהיטימ שלו. היו כמה אנשימ שניגשו אליי כי זיהו אותי מפעמ ושאלו אמ אני עולה לשיר ונאלצתי לענות שאני לא יכולה. האמת? שרפ לי בלב. הכי רצי תי לשבת ליד ברי חרופ לעשות קו לות בשירימ ששרתי פעמ, אבל ההלכה בעינה עומדת ואי אפשר לעשות איפה ואיפה, ועל אפ שכיתתי רגליי לא מצא תי רבנימ המקובלימ על הציבור שהתירו לאישה לשיר בפני קהל מעורב. רבימ שאלו אותי אבל מה לגבי הזמרת נרקי ואיכ היא עושה את זה? אז אכנ היא קי בלה היתר מרב אבל הוא היה מיועד רק לה והיא אינה חושפת את שמו לציבור, ככ שאינ לי הרבה מה לעשות עמ זה. עלינו לגג הבית אחרי ההופעה לדבר עמ ברי והחבורה, אותמ אני מכירה מאז שאני נערה, ושוב אמר לי אחד מהמ כמה חבל שאני לא עולה לשיר, ואז ברי ה תכל עליי ואמר: "שרונ, עשית את הדבר הכי טוב כשחזרת בתשובה. אל תצטערי על זה לרגע". דמעות עלו בעיניי כשהמחווה שלו היתה מדויקת ונגעה בי בנשמה. הוא, שמכיר אותי מילדות וראה את הדרכ שע שיתי, שהיה ועשה והגשימ את החלומ, הוא ממרומ שנותיו אומר לי שבחרתי טוב. בשבוע שעבר הוצאתי ינגל חדש - שיר מחאה בשמ "תנו להיות שוות". אחרי כמה שנימ בהנ אני אקטיבי טית בעל כורחי ונלחמת עבור זכותנ של נשימ דתיות לקבל את אותנ פלטפו רמות ותקציבימ להופעות בהפרדה, החלטתי שאני חייבת לתת לקול הזה גמ ביטוי באומנות שלי. השיר בועט, לא מתנצל ואומר את הכל בפנימ. היו לי חששות כי קלטתי שנהייתי אומנית עמ אמירה )אחרי שהשיר הקודמ שהוצאתי שאלו אותי אם אני עולה לשיר ונאלצתי לענות שאני לא יכולה. האמת? שרף לי בלב. הכי רציתי לשבת ליד ברי סחרוף, לעשות קולות בשירים ששרתי בהם פעם, אבל ההלכה עומדת בעינה היה על העקירה מגוש קטיפ( אבל כנ ראה זה חלק ממה שנקרא להתבגר ול גיי את היכולות של המו יקה לחדור פנימה ללבבות. ואני לא אז חזרתי בתשובה מצטערת וגמ רוצה להמשיכ לעשות מו יקה, ואולי אפשר לשלב הכל בלי להרגיש שהוויתורימ כואבימ מדי. ואמ עוד לא שמעתנ את השיר אז אפשר למצוא אותו ביוטיוב או בדפימ שלי ברשתות )כי לזה יש היתר רבני, תודה לאל( ואשמח לשמוע תגובות ומחשבות • על "תנו להיות שוות". sharonroter@gmail.com איור: שרון ארדיטי