שביעי

23.06.23 | ד' בתמוז תשפ"ג | 543 גיליון | 8 אביתר ליכטמן מים שלנו כשמדברים על פרשת חוקת, עו קימ בדרכ כלל בנושאי פרה אדומה, המצוות והחוקות שקיבלנו על עצמינו כשחלקנ עמ טעמימ מובנימ וחל קנ נשגבימ מבינתנו. אבל אני רוצה לגעת דווקא בנושא אחר שחוזר על עצמו מ פר פעמימ בפרשת השבוע - הצמא למימ. החל מפטירת מרימ העמ נכנ לצמא קשה, ועל אפ שברור שהקב"ה ימלא את חי רונ בארה של מרימ, לפעמימ עצמ המחשבות על החו ר, יוצרות בעצמנ את המצוקה. עניינ המימ חוזר על עצמו גמ ב יפור מעבר בני ישראל בשטחמ של האדומימ כשהשימוש בבארות המימ מהווה עניינ מרכזי במשא בינ הצדדימ. מימ המ חלק מ לעי הי וד של קיומו של כל אדמ, ובוודאי קיומו של עמ, ועל אחת כמה וכמה במזרח התיכונ. כמעט בכל פינה בארצ נוכל למצוא את התערבותו של האדמ ונ יונותיו לה ביא מימ אל המקומות הצחיחימ, כשב דורות קודמימ ההתיישבות הייתה מות נית בקירבה למקור מימ קבוע. ככל שהטכנולוגיה התקדמה גמ היכו לת להביא את המימ אל מקומות רחוקימ הלכה וגדלה. אחד הנ יונות האלו קרו של המאה 40- כאנ ממש באמצע שנות ה הקודמת וכמו תמיד, ה יפור לא היה רק על להרוות צימאונ מקומי, אלא עניינ יותר עמוק ומהותי בישיבתנו בארצ. זהו יפורו של קו המימ הראשונ לנגב. הימימ המ ימי קרבות בארצ, והיישוב היהודי מנ ה להרחיב ככל יכולתו את גבולות ההתיישבות לקראת מדינה עתידית שעוד תקומ )בלי שאפ אחד יודע מתי זה יקרה(. בנגב קמו בזו אחר זו נקודות התיישבות הנקודות במוצאי 11 כשהשיא היה הקמת יומ הכיפורימ של שנת תש"ו. אמ בכל מקומ ההתיישבות תלויה במימ, על אחת כמה וכמה בנגב הצחיח שבו דרשו המ תיישבימ למצוא פיתרונ הנ למי שתיה ושימושימ ביתיימ והנ לשימושימ חק לאיימ - חזונ הקיבוצימ וההתיישבות. לצורכ מימוש החזונ, הוחלט למתוח קו מימ מאיזור קיבוצ ניר עמ )ב מוכ לשדרות של היומ( ועד ליישובימ המרוחקימ שבצפונ ובמערב הנגב. אבי התכנית היה המהנד שמחה בלא מראשי "מקורות" ומי שימיו מהיכן הביאו את הצינורות לנגב? במהלך הבליץ הגרמני על לונדון, מתחו הבריטים קווי צינור רבים לאורך רחובותיה של הבירה הבוערת. בתום המלחמה הם נשארו מיותמים, ונמכרו לכל דורש, במקרה הזה לעם הצמא בציון המ נשארו מיותמימ, ונמכרו לכל דורש, במקרה הזה לעמ הצמא בציונ. הצינורות הגיעו לארצ ובזה אחר זה הוצבו במרחבי הנגב בינ הישובימ היהודיימ כשב כ הכל הונחו למעלה ק"מ של צינורות. 200- מ ה תובבה בארצ 1947 באמצע שנת ועדת אונ קו"פ שתפקידה היה לגבש מ קנות לגבי עתידה של ארצ ישראל וח לוקתה בינ הערבימ והיהודימ )מה שלימימ יקבל את השמ "החלטת החלוקה"(. יפר אהרונ ידלינ )לימימ שר החינוכ(, שבאותמ הימימ היה בינ הפועלימ שעבדו על הצינור, שבזמנ הגעת הועדה למר חב הנגב, שעד אז נתפ כאיזור שעתיד להיות ערבי, חזו חבריה בפרויקט הצינור המרשימ. ראשי הועדה אמרו אחד לשני "הצינור הזה יעניק את הנגב ליהודימ" מה שאכנ קרה בתכנית החלוקה. גמ במקרה הזה הוכח שוב כי המימ לא מהווימ רק צורכ קיומי לאדמ, אלא חלק מחזרתו של העמ לאדמתו. ואולי גירת המעגל של העמ הצמא במדבר הוא בה תקיימ בנו הפ וק: "שובה ה' את שבית • נו... כאפיקימ בנגב..." 054-7728242 לתגובות בווטסאפ היו מלאימ בנ יונות שינוע המימ במרחבי ארצ ישראל ההולכת ומתפתחת. מהיכנ הביאו את הצינורות? כמה שנימ לפני כנ, במהלכ הבליצ הגרמני על לונ דונ, והשריפות הרבות שפקדו את העיר, מתחו הבריטימ קווי צינור רבימ לאורכ רחובותיה של הבירה. עמ תומ המלחמה ממפעלות הציונות. עובד של מקורות בעבודה 90 צילום: משה שי פלאש