שביעי

30.06.23 | י"א בתמוז תשפ"ג | 544 גיליון | 6 שרו ן רוטר המקף השבור לכמ לרצות תגידו, לא נמאס להיות גשר? אני מבינה שגדלתמ על הקונ פט )בני עקיבא וזה( ושזו התפי ה לתפקידכמ במארג המגזרימ במדי נת ישראל, אבל נראה לי שהגיע הזמנ להודות שבשביל להיות גשר של אחדות צריכ ששני הצדדימ ירצו בככ. לחו לי שאני דורכת על פרות קדושות )שוב( אבל על אפ המחש בה האצילית העומדת מאחורי המהות הזאת, המצב כרגע, כפי שאני מבי נה אותו, הוא שכל אחד מהצדדימ די מרוצה מהמקומ שבו הוא נמצא ואפ אחד לא ממש רוצה להשתמש בשירות המאחד שלכמ, אולי רק לדרוכ לכמ על הגשר ולחזור למקומ. מתנצלת שאני יוצאת רעה, אתמ באמת מגזר נפלא וטוב לב, מלא ער כימ, אהבת הארצ שאינ למצוא, בעלי ח ד שלא עושימ איפה ואיפה, ובעיקר אנשימ משכילימ בעלי עוז, עדינות ואהבת ישראל. אבל בואו נודה באמת, גישת ה"לעשות שלומ" שלכמ לא עושה לכמ כזה שירות טוב בינתיימ. מגזר הציונות הדתית לא ממש נ פר. לא בעיני החילונימ ולא בעי ני החרדימ. לא בתקציבימ בכנ ת, לא בקידומ החינוכ, התרבות, המשפט או בפוליטיקה. מרוב שאתמ נחמדימ אתמ מבוזימ עד כאב, קרי מודל המתנחלת ב"ארצ נהדרת" עמ המטפחת והילדימ המוזנחימ - אבא תרחמ. את הקולות אני שומעת ועדיין שרוצימ לדבר, שרוצימ לחבר, שרוצימ להכיר בטוב שבכל חלקי העמ וזה מק ימ, באמת, אבל נשמות, בשביל לדבר צריכ פרטנר ולצערי אינ עמ מי לדבר. קראתי שעודד הרוש כתב על דרת הרשת שלו בתאגיד "תרגיל בחיבור". כשהוא ביקש להפגיש בינ ח"כ אורית טרוק לחברת כנ ת מהשמאל ונענה בשלילה. כולנ אמרו לו שהנ לא יוכלו להיפגש עמ מישהי כמו טרוק. אחת מהנ אמרה שגמ אמ היתה רוצה זה לא יתקבל יפה מצד המחנה שלה. כששאל אחרת אמ היתה מ כימה להיפגש עמ ח"כ ערבי היא ענתה "כמובנ, אבל זה שונה". וזה רבותיי מ כמ את העניינ. אבל זה לא רק בפוליטיקה. גמ במ עגלימ פרטיימ אני שומעת שהדיבור פשוט לא עובד. לא בבתימ ולא בר חוב. יונ רהב מאיר ציינה בטורה כמה וכמה דוגמאות לביזוי דתיות במרחב הציבורי, רק בגלל איכ שהנ נראות. לא מדובר על חרדימ, השנאה אליהמ מטופטפת כבר שנימ עד שהיא הגיעה לקיצונ. מדובר עלינו חברימ וחברות, ועליכמ שהקמתמ את הגרעינימ התו רניימ בשביל להיות בלב המאפיליה ולהשפיע. אתמ שויתרתמ כל ככ הרבה בשביל המהות הזאת. אז חבל שויתרתמ ואולי הגיע הזמנ לעשות חושבימ ולהתחיל מחדש. לא לפחד להגיד את הדברימ ככה בפנימ מגזר הציונות הדתית לא ממש נספר. לא בעיני החילונים ולא בעיני החרדים. לא בתקציבים, לא בקידום החינוך, בתרבות, במשפט או בפוליטיקה. מרוב שאתם נחמדים, אתם מבוזים עד כאב ולעמוד על שלכמ - על תקציבי החינוכ של החינוכ החרד"לי, על תקציבי תרבות יהודית )שהמ שאינ וכאפ לעומת התק ציב שהחרדימ גרו( על המעמד הפוליטי שלכמ בלי להתנצל. כי יש לכמ את כל הזכויות לקבל את הכל. שההתנחמדות והרצונ למ נדמה לי צוא חנ מביא ב ופו של דבר את ההפכ. אז אולי את האנרגיה הזאת כדאי לה פנות פנימה למגזר ולאינטר ימ שלו. להתחיל לחזק את אנ"ש כמו שעושימ במגזרימ אחרימ כי עד שכולמ יהיו בע ניינ של "לדבר" - הכי טוב זה להיות • בעד עצמנו. sharonroter@gmail.com 90 צילום: יונתן זינדל, פלאש לא נספרים. בני הציונות הדתית חוגגים את יום ירושלים