שביעי

07.07.23 | י"ח בתמוז תשפ"ג | 545 גיליון | 10 ענבל רץ־גילמור אחים מנותקים הטור הזה נכתב מול מסך מפוצל בינ ג'נינ לנתב"ג וידיי רועדות מכע . אני מביטה בתמונות ששולחת לי קרובת משפחה, שהגיעה לארצ בש ביל לחפש דירה לקראת העלייה שלה לישראל והנה היא עושה את דרכה, באיטיות רבה לנתב"ג, בכדי לטו בח זרה לארה"ב ואני לא מאמינה למראה עיני: פקקי ענק. משפחות שנטשו את רכביהמ בצד הדרכ נשרכות עמ מזוודות ותינוקות בעגלות, אנשימ מבוגרימ מת קשימ לצעוד את הדרכ לשדה תוכ שהמ נאבקימ כדי לגרור את המזוודות בחומ הכבד. ובאולמ הנו עימ כאו מוחלט, ילדימ קטנימ מבוהלימ פורצימ בבכי, טי ות מתעכבות ומנגד ניצב לו "מחנה הנגד". חבורה מנותקת, דשנה, מ ואבת ועבריינית אשר מחייכת בהנאה בתחושת ניצחונ. מחרישה את אוזניהמ של הנו עימ בזמבורות וחו מת להמ את הדרכ תוכ שהיא מנופפת בדגל ישראל. אוי איזה ביזוי מפואר עובר הדגל שלנו, איכ הפכ בינ רגע מ מל הלאומ והחירות של העמ השב לאדמתו ל מל הכוחנות והדור נות של מי שעד אתמול זיהו את אותו הדגל כ ימנ ללאומניות רעילה. איזו השמדת ערכ המ עשו לער כי הערבות ההדדית והדמוקרטיה. באיזו קלות המ גזלו מאזרחי המדינה את החי רות, את חופש התנועה, חופש המחשבה, חופש הבעת הדעה. כשמאבק ברפורמה הפכ להפיכה על מלא, לדיקטטורה של קומצ המחזיק צי בור שלמ כבנ ערובה. קומצ המובל על ידי שקמה בר לר, מובילת האנרכיה, ח ידתו של אהוד ברק שהביטה על הפו רעימ בגאווה וצייצה "מרגש עד דמעות", הבנתמ? מרגש אותה לר ק את החוק. היא אדישה לצער ולעוגמת הנפש שהיא גורמת לכולנו. שיכורת כוח וממרומי האולימפו אנחנו נראימ לה ולחבורתה כנמלימ קטנות תחת מגפ. בגיבוי מלא של יועצת משפטית, שהקשר בינה לבינ משפט וצדק מקרי לחלוטינ. הרי בכל מדינה הנח שבת דמוקרטית, מדינת חוק, המ כבר היו עצורימ והיו מוגשימ נגדמ כתבי אישומ. במציאות נורמלית חברי הקומצ היו משל מימ מחיר אישי וציבורי. אנחנו מכירימ את המחיר הזה, כי אנחנו "האנשימ האחרימ" שילמנו אותו עמ ריבית דריבית. נכונ, חופש המחאה הוא ערכ י וד חשוב בדמוקרטיה ואני אפילו יכולה להבינ שלפני חודשיימ היה ציבור גדול שהבינ, בטעות, שיש פה שינוי זהותי של המדינה. אבל היומ כבר ברור לכל כי אינ שומ הפיכה וגמ מה שמנ ימ לה עביר עכשיו בכנ ת מו כמ, גמ אמ לא באופנ מוצהר, על ידי רוב מוחלט של הציבור. ההתנגדות עכשיו היא התנג דות לממשלה וחו ר קבלה של תוצאות הבחירות באופנ לא דמוקרטי ומאד לא חוקי. הביזיונ הזה מתרחש בח ות משט רה חלשה ומבוהלת שרק עמדה כתפאורה לאירוע. אבל מבעד לת כול הצלחתי לראות כי חבורת הפורעימ בנתב"ג הת נתקה לחלוטינ מחללית האמ הלאומית באולם הנוסעים כאוס מוחלט, ילדים קטנים מבוהלים פורצים בבכי, טיסות מתעכבות ומנגד ניצב לו 'מחנה הנגד'. חבורה מנותקת, דשנה, מסואבת ועבריינית אשר מחייכת בהנאה בתחושת ניצחון וממורשת ישראל. ההשתוללות שלהמ הייתה תבו ה אחת גדולה. וכאילו ביקומ מקביל, בגלק יה רחו קה רחוקה, עמ נלחמ על חירותו, על קדושת החיימ, על הזכות לחזור הבי תה מבלי לחטופ צרור. כמה מרעננ היה לראות ולשמוע את המפקדימ מעוררימ את הלוחמימ על ידי פ וקימ מ פר שו פטימ, במקומ י מאות מהארכיונ של המשטר ה ובייטי. מאבק באויב אמיתי, כזה שלא מבדיל בינ "אחימ לנשק" לבינ האחימ הלל ויגל הי"ד. עמ ישראל הלו חמ, כזה שההורימ של פורעי נתב"ג נמנו איתו פעמ. עמ ישראל הזה הציג בג'נינ זקיפות קומה של מי שמחובר למורשתו • ולאומיותו ובזכותמ הוא מנצח. inbal.ratz.gilmore@gmail.com על מה הם מפגינים בעצם? המחאה בנתב"ג 90 צילום: אבשלום ששוני, פלאש