שביעי

07.07.23 | י"ח בתמוז תשפ"ג | 545 גיליון | 6 לקפוץ לצדיק בשבוע שעבר? עצבנתי אתכם טוב מאוד! מדי פעמ אני צריכה לבדוק שאתמ ערניימ מ פיק ועדיינ קוראימ את הטורימ שלי. אז מה קרה? כולה אמרתי לכמ לדאוג לעצמכמ וני יתי לאזנ את הח ד, הנתינה ההירואית ואהבת החינמ. אבל אל דאגה. אני לא חושבת שזה עבד. שלכמ. DNA זה טבוע עמוק מדי ב- בשבוע שעבר הצלחתי לעצבנ עוד מישהי בויכוח )אני די טובה בזה מ תבר( כששאלתי אותה למה לא שילבו בטיול המושבי לנשימ גמ עצירה בקברי צדיקימ. אני מודה שהתשובה שלה נגעה לליבי כשהיא טענה שההליכה בארצ ישראל היא בעצמה מצווה ואינ צורכ לעצור דווקא בציונ של צדיק כדי להת חבר לקודש. אני לעומת זאת חשבתי שיש בככ צורכ ואפ תועלת, או לכל הפחות אינ נזק, אבל היא התעקשה שדווקא יש ושאמ היתה מפר מת שיש עצירה אצל צדיק, ישננ נשימ שלא היו נרשמות למ ע. ואז התחיל דיונ מהותי - מהו קודש? מה מהותו? האמ חייבימ לייחד רגעימ מ וימימ בשביל להתקדש? אני הצעתי שאמ יש התנגדות כה עזה לקברי צדיקימ, אולי אפשר לתת איזו הפוגה ביער להתבודדות ודיבור עמ הבו רא. אבל ההצעות שלי לא התקבלו יפה והיא אפילו הודתה בפניי שעצבנתי אותה. אחר ככ, למה חשבתי על זה אני מנ ה בכוח לחבר את הציבור ש ביבי למה שמחבר אותי? למה אני רוצה להחדיר השקפה ח ידית - כזאת שמעו דדת התבודדות, שרוצה לחבר ל גולות, להקדשת מרחבי קדושה דווקא בתוכ המציאות היומיומית שלנו, לשימ את זה על השולחנ, לדחופ בפנימ גמ למי שלא בא לו, רק כי נדמה לי שכולנו אמורימ להיות באותה אג'נדה של לרצות לע בוד את ה' באופנ הזה. אני מבינה שיש אנשימ שפחות מתחברימ, באמת, אבל אני עדיינ חושבת שאני זו שצודקת ושזו הגישה הכי נכונה לנו וגמ שה' הכי נהנה ממנה )כנ, ביררתי איתו - אני ה גנית שלו כידוע...(. הליכה בארצ ישראל היא באמת מצ ווה כשלעצמה, ולכנ כשאני עושה פניה לא נכונה ונכנ ת לאיזה חור לא מוכר ונהיה לי רעידות של עצבימ וחו ר ב לנות בגופ - אני מזכירה לעצמי שאני עושה מצווה עכשיו - ארבע אמות בארצ ישראל, וזה עוזר לי להירגע )קצת(. וזה רבותיי, כל ה יפור בעיני. אלו הנקודות של החיבורימ שעוזרימ לעבוד על המי דות ואולי ל בול פחות ולקבל יותר את המציאות של ה' באהבה. לכנ אני צרי כה את הציונ או את ההפ קה המכוונת ביער, לכנ אני חייבת להזכיר לעצמי לייצר מרחבימ של קדושה בתוכ החול ולחבר את הכל. לכנ אני צריכה להאמינ בהשגחה פרטית, שה' מקשיב לכל דיבור הכי קטנ )במיוחד לתפילות על חניה בתל אביב( ולכנ אני חייבת להאמינ במשיח, בבית מקדש שלישי ובגאולה השלמה. הצלחתי לעצבן מישהי כששאלתי אותה למה לא שילבו בטיול המושבי לנשים גם עצירה בקברי צדיקים. תשובתה נגעה לליבי. כשהיא טענה שההליכה בארץ ישראל היא בעצמה מצווה אני רוצה שכל עמ ישראל יחזור בת שובה, אני לא יכולה לחשוב אחרת, לא יכולה להתחשב ולה כימ שזה בבה שהמ חילונימ, וב תר מתפללת על המ שפחה שלי ומדמיינת את אחי עמ פאות וציצית ואת אשתו עמ שבי - על אפמ ועל חמתמ וללא ידיעתמ. זמנ של החופש הגדול הגיע, טיולימ )בבקשה בזהירות עד אחרי שלו שת השבועות( זמנ בלי שגרה )חוצ מחו לות השליטה עמ לוחות הלו"ז לחופש( זמנ של מ כימ לרוב, ובכל אלו ובמיוחד בדרכ לכנרת, תעשו לעצמכמ טובה ות זכרו שבוודאי גמ שמ הוא עומד ומגיע • לו מקומ. sharonroter@gmail.com 90 צילום: דוד כהן, פלאש שרו ן רוטר תפילות בקבר יונתן בן עוזיאל