שביעי

14.07.23 | כ"ה בתמוז תשפ"ג | 546 גיליון | 20 מאז ליל גלנט, קברניטי המחאה אוסרים על שרי ישראל לממש את מה שהבטיחו לבוחריהם. וכשחבורה שלא נבחרה מעולם מנווטת את המדינה באמצעות איומים, זה מדאיג אותי יותר מכל תחלואי הממשלה 90 צילום: פלאש השבוע הפכתי תומכ נלהב בצמצומ עילת ה בירות. לא בגללה - עד לאחרונה בקושי ידעתי על קיומה, ואפשרות ביטולה לא מילאה אותי בחדווה. אז למה אשמח שתצומצמ? גמ משומ שהמחאה נגד הממשלה הצליחה כל ככ, עד שהיא כרגע מתיימרת לה כתיב את ניהול המדינה. וזה מצב בלתי דמוקרטי בעליל. אני מאמינ למוחימ שהמ מונעימ מכוונות טובות. אני מ תובב בהפג נות, ורואה כמה פטריוטיימ ומנומ ימ המ רובמ המוחלט של המפגינימ, וכמה שקרימ מוטחימ בהמ. אני מאמינ למי שמרגישימ, כמילותיה של ננ י פלו י, שארצמ שינתה את פניה - וכואבימ זאת. אלא שהמחאה איננה על עילת ה בירות, או על חוק כלשהו בשרשרת. כי היה רגע שבו מנהיגי המוחימ הבינו כמה גדול כוחמ, והתחילו למ ור תכתיבימ לממשלה ולערער, הלכה למעשה, על תוצאות הבחירות. נדמה לי שהנקודה המדויקת הייתה בליל פיטורי יואב גלנט. אחרי החלטתו המופרעת של בנימינ נת ניהו, המפגינימ הבעירו את נתיבי איילונ והרגישו שהמ עולימ לשלטונ. מאז ועד היומ, קברניטי המחאה או רימ על שרי ישראל לממש את מה שהבטיחו לבוחריהמ. אפ שעל. ערקתא דמ אני. כל זאת בשמ תיאוריית ה ל מי הפולני )אגב, שמ מעורר לתיאוריה(. וכשחבורה שלא נבחרה מעולמ מנווטת את המדינה באמצעות איומימ ומקדמת מרי אזרחי, זה מדאיג אותי אפ יותר מכל תחלואי הממשלה. לאחרונה הפכתי ח יד נלהב של אחדות. ערכ החיימ המ שותפימ זינק בעיניי לחשי בות עליונה. יותר מקיומ כלל ההבטחות לבוחרימ, יותר מצמצומ ה בירות, ואפ יותר מכל הרפורמה. בדרכ למלחמת אחימ וקט טרופה כלכלית אני מוכנ לוותר על המונ, ושמח על כל גילוי של קירוב ואחווה בינינו. כל הק לישאות מתקבלות. אכ יש רגע שבו א ימוניי נופלימ. וזה קורה מול הקמפיינ המכוער נגד צמצומ עילת ה בירות. כדי לייצר את הזעמ הציבורי הנדרש לצורכ חידוש ההפגנות, החל מ ע הפחדה נבזי במיוחד - על מזימות לכפות הנחת תפילינ על ילדימ, ועל 'ממשלת דומ' ועוד גוזמאות מגו זמאות שונות. זאת לא מחאה נגד כפייה דתית )שאותה לגמרי אפשר להבינ(, אלא הפ גנה של פחד מפני דתיימ. מפני היותמ, והתרבותמ, והתחזקותמ בחברה. פחד מהדמוגרפיה הישראלית ומתפי ות העולמ שמתחזקות פה. ומעניינ לעניינ באותו עניינ: השבוע שודר ברדיו אייטמ 'מקוממ': עיריית כפר בא מ ב דת נ יעות לפארקי מימ עבור הציבור הדתי בעיר. אמנמ כולמ יכולימ להירשמ, אבל הרחצה בהפרדה. שמעתי וניצלו לי האוזניימ. לא נח שפו פה פריבילגיות של דתיימ, אלא רק מיזמ שמאפשר להמ משהו שכמעט תמיד נבצר מהמ. לא פור מו מ פ רימ אודות השקעת יתר בדתיימ, אלא רק זעמ על עצמ ה ב וד של אירוע בהפרדה. גילוי נאות: אני אוחז מאוד מקרנ נויבכ. היא עיתונאית אדירה, אישה צדיקה ובעלת לב ענק. היא הביאה בה רחבה את התגובות, שמהנ עלה שפשוט אינ פה יפור, ושהכול אושר משפ טית. בעיניי, פלורליזמ אמיתי ורדיפת שוויונ זה גמ להגנ על ילדיה החרדימ של כפר בא ועל זכותמ ליהנות מה קיצ למרות אמונתמ. והנה שוב, בפעמ המי יודע כמה, קמפיינימ אנטי-דתיימ מחזירימ הביתה את היושבימ על הגדרות. אותי ושכמו תי. "הו, מתי כבר תלמדו?" )פיט יגר, • שמ, שמ(. akiva333@gmail.com עקיבא נוביק שיחת מזנו ן