שביעי

21.07.23 | ג' באב תשפ"ג | 547 גיליון | 6 עילת השפיטות מהמ מודה שקצת נעלבתי שפחה שלי. כל ככ הרבה תגובות קיבלתי על התביעה של דינ דינ אביב ושלי נגד עיריית תל אביב. כידוע, העיירה מונעת מאיתנו לשכור את מרכז 'עינב לתרבות' בכדי לקיימ הופעה לנשימ בלבד. לא רק שראיינו אותי במאלנתה מקומות, זה גמ הגיע לתוכנית האקטואליה הכי נצפית בטלויזה ה"פטריוטימ" )וינונ מגל פשוט התפלצ, התעצבנ וצעק "מה זה אינק וויזיציה פה? שמישהו יעזור לי אלו קימ"(. התביעה שלנו נידונה מעל דוכנ הכנ ת מול מליאת הממשלה כשחברת הכנ ת לימור ונ הר מלכ דיברה עלינו ונאלצה להתמודד עמ בזיונות, צעקות והעלבות שלא ראויימ להיות מתועדימ בשומ מקומ. כשהעלתי את האייטמימ לרשתות היו המונ תגובות, לייקימ ושיתופימ ומ פר העוקבימ שלי עלה משמעותית - שזה מדהימ - אתה יכול להיות אומנ מוכ שר ולייצר אומנות איכותית אבל פרשה אחת כזו שמה אותכ בפרונט בצורה שלא יכולת לדמיינ בכלל(. אבל רק המשפ חה שלי שותקת. אינ קול, גמ לא ענות חלושה. נאדה )ב פרדית - שפת האמ שלי- כלומ(. אמא שלי, שחזרה בתשובה, אמרה לי שהיא גאה בי. אבל אבא שלי, אחו תי או אחי פחות התחברו. אפ אחד מהמ לא צייצ. אני מבינה שזה לא באג'נדה שלהמ. אני מבינה שהמ מפחדימ שאכ פה עליהמ את הדת שלי ואהפוכ את תל אביב לאיראנ, אבל אפשר לומר משהו כמו "לא מ כימה, אבל מעריכה את זה שאת נלחמת על העקרונות שלכ"; "בת שלי, אני רואה שאת הולכת עמ האמת שלכ וגאה בכ על זה" או "אמנמ הפ רדה זה נגד העקרונות שלי אבל בגלל שלכ זה חשוב ואני רוצה שתתפרנ י אני מפרגנ למהלכ". רבונו של עולמ, אנ שימ חילונימ שלא מכירימ אותי מפרגנימ יותר מכמ, אז מדוע השתיקה המעליבה? מה היה קורה אמ המ ואז חשבתי היו עושימ צעד כזה שהיה ממש מנוגד לתפי ת עולמי. לו המ היו נלחמימ נגד לימודי תנ"כ בבתי פר חילוניימ למשל, זה היה ממש מבא אותי, ונראה לי שלא הייתי מפרגנת להמ על המלחמה הזאת. אולי אפילו לא הייתי מגיבה בשתיקה אצילית אלא מוכיחה ומתווכחת. פתאומ השתיקה שלהמ הרגישה קצת פחות מע ליבה. אפילו הערכתי אותמ שלא אמרו לי כלומ. בטח רצו והתאפקו. בכלל לאחרונה אני מנ ה להוריד במדד הביקורתיות. אני תופ ת מעצמי אדמ מכיל ורגיש, ולכנ לקחתי כמה ימימ זכוכית מגדלת וני יתי לבדוק את רמת השיפוטיות שלי. מה שגיליתי היה מפחיד. אני מקפידה על כולמ ואינ אחד שני צל משבט ביקורתי. אמנמ לאחר הש פיטה אני מפעילה את מידת הרחמימ, חושבת על "הפו ל במומו פו ל" ובו דקת למה ראיתי את הנקודה השחורה הזו הזה ואיפה קיימת בי אותה נקודה אמא שלי, שחזרה בתשובה, אמרה לי שהיא גאה בי על המאבק בעיריית ת"א. אבל אבא שלי, אחותי או אחי - שתקו. רבש"ע, אנשים חילונים שלא מכירים אותי מפרגנים יותר מכם, אז מדוע השתיקה המעליבה? מ ריחה, אבל הברירת מחדל היא קודמ כל לראות מה לא ב דר. ההבנה הזאת שאני שופטת קשוחה כמו אלו בבג"צ מזעזעת אותי. אז אני נושמת עמוק ומ נ ה בעזרת החמצנ לנקות את אחרוני התאימ המקפידימ בגופי, להוריד את כנפי המלאכ מגבי ולזכור שאני בדיוק כמו כולמ אמ לא פחות. אבל גמ משחרר את כואב להבין הטינה והחשבונאות המיותרת. ובמיוחד בימימ האלו, בשבוע שחל בו, חשוב לז כור שאפשר לעמוד על שלנו בלי לדרוכ על האחר וגמ בלי להשוות או למדוד. כולנו שרוטימ ודפוקימ, בכולנו יש חלק • אלוקה ממעל ולכולנו יש מקומ. sharonroter@gmail.com shutterstock איור: שרו ן רוטר