שביעי

04.08.23 | י"ז באב תשפ"ג | 549 גיליון | 30 "יש סטטיסטיקות איומות בקרב תושבי גוש קטיף; אנשים חזקים חטפו מחלות ונפטרו. חוץ מאיבוד המולדת ומקום הילדות, הכאב הגדול הוא שפיצלו אותנו. אם היינו עוברים יחד למקום אחד, ההתמודדות הייתה יותר פשוטה" שגב כהן גדל ביישוב רפיח ימ שב גוש קטיפ, הנקודה הדרומית ביותר ברצועת עזה, מוכ לגבול מצרימ ולרפיח. הוריו התיישבו במקומ אחרי שעברו מאשקלונ, והוא היה בנ למש פחה הדתית היחידה ביישוב החילוני. הוא זוכר היטב כיצד המ היו נו עימ דרכ חאנ יונ ומגיעימ הביתה, וכיצד אימו השיגה רישיונ נהיגה בעיר הפ ל טינית. קשה להאמינ, אבל כהנ גדל ביישוב ללא גדרות. ילדותו, ככ הוא מתאר, הייתה פשוטה וחלומית. אינ טלוויזיה, אינ קניונימ, אינ אינטרנט. יש רק ימ, משפחה וחברימ. ”לא הכרתי שומ דבר אחר. לא הייתי באילת ולא בצ פונ. גוש קטיפ היה המקומ שהשקט הנפשי, הנחת והחיבור לעצמי היו בו ברמות הגבוהות ביותר". המציאות הביטחונית השתנ תה והידרדרה במהירות. תחילה באינתיפאדה הראשונה, אחר ככ בה כמי או לו - וכבר לא היה אפשר לנ וע דרכ שטחימ פל טיניימ. זה התחיל בבקבוקי תבערה ואבנימ' נרצח 1993- והמשיכ לפיגועימ. ב אורי מגידיש ז"ל, אביו של אחד מח בריו הטובימ. כעבור שבע שנימ פרצה האינתי פאדה השנייה, ואיתה החריפו הת קפות הטרור. רבה של נצר חזני ומי שהיה למעשה רבו של שגב, הרב יצחק עראמה ז"ל, נרצח. ככ גמ עמו עדה ז"ל, שהגיע מאשקלונ יחד עמ משפחת כהנ להתיישב ברפיח ימ. בה משכ הגיעו גמ הפצמ"רימ והרקטות. תושבי הגוש הצליחו להתמודד עמ האיומימ והאתגרימ המורכבימ, עד שנימ, שחי 18 שהגיע הגירוש, לפני רב חבל ארצ ופירק קהילות שלמות. כאנ חווה כהנ את המהלומה הגדו לה ששינתה את חייו; היא גרמה לו לשאול שאלות רבות על היח שבינ הנפש לרגש ובינ השכל לתת מודע, ובעצמ מייצגת את כל מה שמעצב את דרכ הפעולה וההתנהגות של אנשימ. ”כל אחד בדור שלנו חייב ללמוד את תחומ הנפש, כי אמ לא נלמד, לא נדע. ואמ לא נדע - ניפול", אומר (, מיי ד בית ה פר ’צמאה 44) כהנ יהודי ביישוב יד NLP נפשי' ללימוד בנימינ, שרבימ מתושביו המ ממפוני ההתנתקות. המו ד שהקימ משלב פ יכולוגיה יהודית עמ ניתוב לשוני פיזיולוגי; בוגרימ, והיומ 1,000- עברו בו כ לומדימ בו מאות אנשימ, רבימ מהמ מהציבור הדתי-לאומי ובהמ לא מעט ראשי ישיבות וראשות אולפנה. לכהנ ולאשתו יקירה יש חמישה ילדימ. תחילה נולדו להמ שתי בנות, ואז החלו יבוכימ בהריונות - והוא משוכנע שהמ נבעו מהכאב שאותו תיאר כאנ. רק כעבור שבע שנימ נולד בנמ הראשונ, ואחריו באו עוד שניימ. מה קרה בהתנתקות שגרמ לכ לפ נות לעולמ הנפש? ”עמ חורבנ גוש קטיפ יצאנו לדרכ לא נודעת. היטלטלנו מאוד. זו הייתה תקופה מטורפת ומת כלת. והכי מת כל זה הבלתי נודע, ה'אנה אלכ' הזה. אנשימ היו אומרימ לנו ’זה כמו לעבור דירה', אבל זה לא. זו צורת חיימ שהוכחדה. ”עמ כל המורכבות שהייתה בגוש, לי באופנ אישי לא היה טר שמ. אתה מוקפ חברימ טובימ, שעד היומ אני בקשר איתמ. אינ את הדבר הזה יותר בעולמ כולו, וזה אחד הדברימ המ תכלימ ביותר. חוצ מאיבוד המו לדת ומקומ הילדות, הכאב הגדול הוא שפיצלו אותנו. לא עברנו כמקשה אחת למקומ אחד. אמ זה היה קורה, ההתמודדות הייתה יותר פשוטה. ”עברנו מפוצלימ, והכל היה בלא גנ אחד גדול. אשתי הייתה בהיריונ. היינו בדרכימ. היינו מפוזרימ. לא ידענו איפה אנחנו ישנימ מחר. הכל ב פק. אינ שמחה כמו התרת ה פ קות, ויוצא שאינ כאב ובלבול כמו ה פקות עצממ. ההתמודדות הגדולה הייתה הפירוד והניתוק. יצאנו משמ עמ המונ ת כולימ וכע ימ. ”ואז, אני מתחיל להבינ שהדבר החשוב ביותר לעשות הוא לתת מענה להתמודדות הרגשית והנפשית, כי זו ה-התמודדות בדור שלנו. אתה רואה מה קורה מ ביב. האחד עמ חרדות, השני עמ טר ופחדימ, השלישי בה בלי קניון וטלוויזיה, רק ים, משפחה וחברים. הילדות של כהן ברפיח ים