שביעי

11.08.23 | כ"ד באב תשפ"ג | 550 גיליון | 8 ורומז להתחיל ולקפל את השנה. אלול מציץ אלינו באופנ כללי נתח משמעותי מחיינו נגזל בתקופה האחרונה. נגזר עלינו לע וק במפריד ובכואב, ונותרנו עמ פחות מדי משאבימ לע וק בחיימ עצממ. במה שקיבלנו כפיקדונ כשאינ לנו שמצ מושג לעוד כמה זמנ, עד מאה ועשרימ. חודש אלול במפתיע דווקא מתעלמ מנ השגרה. במקומ לרדת אל מוקדי החטא והחי רונ שאנחנו מכירימ היטב, הוא לוקח אותנו ל' יור ליחות'; לטייל במקומות שראוי היה לנו להיות בהמ. נותנ לנו הזדמנות לפקוח עיניימ ולראות את העולמ שלנו במבט גדול. "לראות עולמ" באמת. תמיד מרחפת מעל ראשנו שאלת הרלוונטיות. כל פר שירה, כל חיבור תורני או מחשבה נאצלת, עומדימ בפני השיפוט המ חמיר של האנשימ ה"מציאותיימ". "זה לא רלוונטי", המ יפטירו, ויותירו את הכותרימ העמו ימ בחכמה, על המדפימ. באלול גמ המוני צעירימ מתחילימ את שנתמ הראשונה בישי בה ומי שזכה פעמ לשבת בבית המדרש ולחוש מעט את הנועמ המיוחד שמתלווה לימימ הללו, לא יכול שלא להיתקפ בגעגועימ. איכ לימודי תורה שאינמ 'רלוונטיימ' ואינמ עו קימ כביכול בחיימ עצממ ובפוליטיקה שלהמ, הופכימ למחוז געגועימ כה עמוק? עדיינ צרובה בי אחת משיחותיו הראשונות של מו"ר הרב משה בלייכר שליט"א. בינ אלפי השעות שזכיתי לשמוע אותו, משומ מה דוקא הדברימ האלו נצרבו בי. כנראה כי הייתי צעיר מאוד ודבריו היו כל ככ נועזימ עבורי באותמ ימימ, ככ שהייתי מוכרח להרהר בהמ שוב ושוב. הרב אמר לנו שהעולמ רואה את המציאות כדבר 'ממשי' ואילו את הרוח כ'אויר', כמה שאינו ממשי. אבל האמת היא, אמר הרב, הפוכה לגמרי. הרוח, או הקודש - המ הדבר הממשי ואילו העולמ, מה שכולנו מחשיבימ לדבר מוצק ומוחשי - הוא הדמיונ. הוא הרוח החולפת. זהו כנראה המקור לגעגוע. הכני ה הזו פנימה אל הקודש באופנ לא רציונלי ומבלי להיות 'רלוונטי' לחיימ. היכולת לתפו את החיימ במבט הפנימי יותר. להיות מ וגל להתבוננ על כל מה שבני אדמ מחשיבימ לגדול ולחזק ולנצחי ולהחליט מתוכ אמונה עמוקה, שזה הצד השטחי של החיימ. לא התוכ האמיתי שלהמ - כל זה מעלה את הנשמה למקומ הטבעי שלה. מ פק לה את תפי ת העולמ המ תאימה - עליונימ למעלה ותחתונימ למטה. על פי ה דר הראוי. ה ליחות, נושאות את הבשורה הזו. בניגוננ המתוק ובתחינה שבהנ לבורא עולמ, הנ מעמיקות את הזיקה אל הנשגב; את הת שוקה לאלוקימ. שאלתי פ יכולוג איכ הוא מ ביר את חו ר הרציונליות שמקיפ חלק כה גדול במחאה. איכ אנשימ רציניימ מתבצרימ בעמדות שאינמ מצליחימ לה ביר. והוא ענה שבמצבי חרדה נוצרת פא ניקה והיא אינה עובדת על פי לוגיקה. החרדה מקיפה את כולנו והיא קשורה ליכולת שלנו להיות עמ אחד ולמ וגלות שלנו להתמודד מול אויבינו המרימ מבחוצ. נו יפ לה את שאלות הקיומ הכלכליות ואנחנו מקבלימ מערכת נפשית לא פשוטה בכלל. יש משהו באלול שנותנ כלימ להתמו דד. הוא לוקח אותנו לעולמ ה'רוח' ולאיזה זמנ מתנתק ממה שנ ראה ממשי כל ככ. אבל דווקא שמ מוצעת התרופה. כאשר ה דר שב אל כנו, אנחנו מקבלימ את הפרופורציה הנכונה לחיימ. • 'מ ע ה ליחות' הופכ ל'מצעד החיימ'. Aaron@achay.org.il סליחות בקבר רבי שמעון רב יוחאי 90 צילום: דויד כהן, פלאש הרב אהרו ן אגל־טל עד היום צרובה בי שיחתו בישיבה של מו"ר הרב משה בלייכר שליט"א. העולם, אמר הרב, רואה את המציאות כדבר 'ממשי' ואילו את הרוח כ'אויר', אך האמת הפוכה ומכאן הגעגוע • אלול מניח בפנינו את המציאות הממשית מול הרוח החולפת שפוקד אותנו בחודש הזה לאמת פנימית ולפרופורציות נכונות לחיים