שביעי

01.09.23 | ט"ו באלול תשפ"ג | 553 גיליון | 36 "היה לי סיכוי של להיכשל". 99% בית הספר אמית דביר בבית שמש ת פתיחת הלימודימ לפני שנימ, ד"ר צחי לב- 15 רנ לא ישכח לעולמ. לראשונה הוא עבר מתפקיד המורה לתפקיד המנהל, ואמ זה לא מ פיק מאתגר - בית ה פר שלו, תיכונ פיר ט בבית שמש )שקרוי כיומ אמית דביר(, היה במשבר עמוק. "נכנ תי למקומ מלא בבעיות אלימות קשות, ורק לשליש מהתלמידימ הייתה זכאות לבגרות. כל מי שהייתה לו אפשרות, עזב את בית ה פר", הוא מ פר. אבל ה יבה שגרמה לאחרימ לע זוב, היא זו שעוררה בו את הניצוצ להישאר. "זה נראה לי אתגר משמ עותי מאוד", נזכר לב-רנ. "זיהיתי שיש שמ אנשי צוות איכותיימ שרו צימ לעבוד, ולמרות שחשבתי שיש לי להיכשל, אמרתי לעצמי שנוכל 99% לעשות את זה". הצעד הראשונ בדרכ ל יפור ה י נדרלה היה לגיי את המורימ שאיתו. הוא נפגש איתמ, אחד אחד, הקשיב, שמע וגרמ להמ להירתמ לשינוי. "הבנו שהשינוי הזה חייב להתחיל מבעיות האלימות והוונדליזמ. ה תו בבנו בינ בתי פר וראינו כמה שעשו שינוי משמעותי בדרכימ מגוונות. ב ופ החלטנו לאמצ את גישת ה מכות החדשה של פרופ' חיימ עומר". כדי להבינ טוב יותר מה עומד מא חורי הגישה ששינתה את בית ה פר, צריכ לחזור מעט לאחור, למ לול ( החל את 49) חייו של המנהל. לב-רנ שנה. 25 דרכו בעולמ החינוכ לפני "לאחר שירות צבאי כמ"מ בפלוגה המ ייעת בגבעתי, הבנתי שאני רוצה להיות מורה. חבר שהיה איתי בבה"ד הציע לי להדריכ בפנימייה בתיכונ 1 בקבוצת יבנה. ב ופו של דבר, היה ח ר להמ מחנכ. אז זה מה שעשיתי. "משמ המשכתי להתגלגל, ובמשכ עשר שנימ חינכתי תלמידימ כמעט בכל שכבות הגילימ. פגשתי אנשימ מדהימימ, ובעיקר התחלתי להבינ שתלמידימ צריכימ גבולות ואהבה ושקשר בינ מורה לתלמיד הוא הב י לכל תהליכ חינוכי. זה היה שיעור חשוב". את השיעור הזה הוא הע ביר גמ לתיכונ בבית שמש. "ה מ כות הישנה עבדה בעולמ במשכ אלפי שנימ, והיו לה שלושה עקרונות מר כזיימ: האחד, כוח וכוחניות - כשי לד עשה משהו לא ב דר, הוא קיבל טירה, וזה היה מקובל בבית וגמ בבית ה פר. השני, די טנ - ילדימ כמעט לא ידעו שומ דבר על המו רימ וההורימ שלהמ. השלישי, הגיבוי שעולמ המבוגרימ נתנ לעצמו - כשי לד היה חוזר מבית ה פר ומ פר שהוא קיבל טירה, ההורימ היו נותנימ לו עוד אחת. מבחינתמ, אמ המורה עשה את זה, הוא צדק". דיסטנס לא יביא סמכות הגישה הזו החלה להי דק בעקבות מלחמת העולמ השנייה. "העולמ התחיל להבינ שאנשימ מכותיימ כמעט הח ריבו אותו", גור לב-רנ. "המ הגיעו להבנה שה מכות היא דבר רע, וחיפשו חופש ללא גבולות. זה התפשט לאט לאט. התחיל בילדי הפרחימ בארה"ב , אכ 60- והגיע לאירופה ב ופ שנות ה הקרי ה הגיעה מהר מאוד. ללא מ כות, העולמ לא היה יכול להתקיימ". אפ שגישת החופש קר ה, היא הותירה אחריה חלל משמעותי: לצד ההכרה המחודשת להחזיר את ה מכות, אפ אחד כבר לא רוצה או יכול להרביצ לילדיו, וגמ הגיבוי העיוור שזכו לו מורי העבר הוחלפ בחשדנות מתמדת. אל החלל הזה נכ נ ה גישתו של פרופ' עומר. "הוא בעצמ רצה להחזיר את ה מכות, אבל להשתמש בכלימ חדשימ. למעשה, מול כל כלי ישנ של ה מכות הישנה, יש כלי של ה מכות החדשה. אל מול הכוח שבו השתמשו בעבר, פותח כלי שאומר שעדיפ להכות בברזל רק כשהוא קר. נניח שמתרחש אירוע אלימות קשה - ברור שצריכ להפ יק אותו, אבל מה קורה אחרי זה? האמ צריכ לטפל בו באופנ מיידי? פרופ' עומר מ ביר שאפשר לחכות עמ זה ל ופ היומ. מצד אחד הילד זוכר ומבינ שיש למעשימ שלו הש לכות, אבל מצד שני האירוע מטופל כשכולמ רגועימ יותר. ברגע שהמ בוגר מחליט מתי להגיב, הוא מייצר דר וגבול משמעותי". במקומ די טנ , שהיה מרכיב משמעותי ב מכות הישנה, מציעה הגישה החדשה את הנוכחות. "בתור מורה, אני צריכ להיות נוכח בחיי התלמידימ. אשתדל להגיע חצי דקה לפני השיעור, וכשהמ מגיעימ - המ מבינימ שאני בעל הבית. תוכ כדי שאני מלמד, אני לא אעמוד ליד הלוח, אלא א תובב בכיתה כל הזמנ. אמ שני ילדימ ידברו, אמשיכ את השיעור, אבל אעמוד לידמ והמ יפ יקו. יש בבית ה פר חצר אחו רית? אמ יהיה שמ מורה, אז הבעיות בכלל לא יתחילו. הילד מרגיש נוכחות". אם יהיה שם מורה, אז הבעיות בכלל לא יתחילו בתור מורה, אני צריך להיות נוכח בחיי התלמידים. אשתדל להגיע חצי דקה לפני השיעור, וכשהם מגיעים - הם מבינים שאני בעל הבית. יש חצר אחורית?