שביעי

01.09.23 | ט"ו באלול תשפ"ג | 553 גיליון | 6 המאבק הנשי הסלקטיבי 'נעמ"ת - תנו פוסט של ארגון עת הנשימ של ישראל' הכריז לאחרונה את הדבר הבא: "הידרת? חטפת! אמרו לכ לעבור למושב האחורי? ביקשו ממכ לכ ות את עצמכ? לא הכני ו אותכ לק ניונ? לא עוברות על זה בשתיקה!. נעמת תהווה מוקד לפניות בנושא הדרת נשימ. חוויתמ הדרה במרחב הציבורי? שלחו לנו הודעה ואנחנו ניקח את זה משמ". מודה, לא יכולתי להתאפק, ולכנ כתבתי את התגובה הראשונה לפו ט. תיארתי איכ כזמרת דתייה, שומרת הלכה, אינני יכולה להופיע מול נשימ במקומות המתוקצבימ על ידי המדינה. מדירימ אותי מהמרחב הציבורי ולכנ אשמח לעזרת ארגונ נעמ"ת לקידומ זכויות נשימ דתיות בארצנו, "כי אנחנו לא שוות פחות". הייתי בהלמ לכמות התגובות שענו דעות הזויות, מטורפות, 80- לתגובתי - כ שונאות ובוטות - וכולנ מנשימ. באמת טיעונימ שאי אפשר לענות עליהמ מרוב שהמ מגוחכימ. אבל למה שרק אני אהנה ואשתעשע, הנה בחרתי לכמ כמה נבחרימ: "קוראימ לזה 'עול מצוות'. נטלת על עצמכ מבחירה חופשית. הציבור החילוני לא בחר לשאת איתכ ואינ שומ הצדקה לכפות עליו 32 את הבחירות שלכ". התגובה הזו קיבלה לייקימ ואימוג'יז כוע ימ )אבל מי כופה? אל תבואו למופע שלי, הכל טוב(. "ואמ על פי אמונתכ לא היית מוכ נה להופיע בפני אנשימ שחורימ, היית מצפה שמו ד ציבורי יתנ לכ את הזכות 'לקדמ את הקריירה שלכ' על ידי קיומ אירוע כזה?" )טענה מאוד מגוחכת - שהרי יש אירועימ לנשימ בלבד, בלי ופ, בח ות עיריות ומועצות - אבל רק לנשימ דתיות זה א ור(. "את חיה במדינה שאפליית נשימ זה ערכ עליונ ובל יעבור. לקחת על עצמכ י ורימ קשימ תקבלי אותמ באהבה ואל תטילי אותמ עלינו. האי ור שלכ פוגע מאוד בערכ השיוויונ לנשימ ונוגד את היות המדינה דמוקרטית. במרחב הפרטי של הקהילה שלכ תנהגי כרצונכ". )ובכנ, נראה אותה אומרת את זה על מצעד הגאווה(. "ההלכה שאת חיה לפיה מדי רה ומפלה נשימ. עצמ כי וי ראשכ וגופכ וההתרה לגברימ להתלבש איכ שבא להמ מעידה על אפליה מובנית. החוק שומר על האוכלו יה המוחלשת. אתנ לא שוות פחות, פשוט מבקשות להחזיר את הגלגל לימי הביניימ. זה לא יקרה". )למיטב ידי עתי גדרי הצניעות חלימ גמ על גברימ(. והנה אחת טובה: "תעברי לשיר במ קלחת" )הכי בעד נשימ שיש(. ואולי הכי טובה - "לא כולמ מאמינימ בחייזר שאומר להפריד בינ נשימ וגברימ. טפלי בפ יכוזה שלכ. יש תרופות לזה היומ. בכל מקרה אפ אחד לא צריכ ל בול בגלל החרטא שלכ..." )על זה אינ לי מה לומר - חולי נפש הולכ לשני הצדדימ(. בפועל לא עניתי לתגובות. השיח הצי בורי התדרדר לרמות מבהילות של רדי דות ואטימות ואני מעדיפה לחזק את עצמי בשיר של זלדה שניאור ונ-מישקוב קי שאני ממליצה להעמיק בכתביה )כמו ציפור לא יכולתי להתאפק, ולכן כתבתי את התגובה הראשונה לפוסט. תיארתי איך כזמרת דתייה אינני יכולה להופיע מול נשים במקומות המתוקצבים על ידי המדינה ולכן אשמח לעזרת נעמ"ת לקידום זכויות נשים אוחזת ק מ, גני האינ, אותות רחוקימ של אור - הוצאת עמותת זלדה( כאישה חכמה, פיוטית, צדיקה, פשוטה, עמוקה, מגוונת, רגישה ואמיתית שהייתה ובמה שהשאירה לנו ממנה. אולי ככ נוכל לנחמ את נפשנו ולאפשר מרחב נשימה בתוכ ה חלה של המציאות המוזרה שנקלענו אליה בישראל. לֹא אַרַחֵפ בֶּחָלָל מְשֻלַּחַת ר ֶֶנ פֶּנ יִבְלַע עָנָנ אֶת הַפַּ הַדַּקִּיק שֶבְּלִבִּי שֶמַּפְרִיד בֵּינ טוֹב לְרָע אֵינ לִי קִיּוּמ בְּלִי הַבְּרָקִימ וְהַקּוֹלוֹת • שֶשָּמַעְתִּי בּ ְִינַי. sharonroter@gmail.com שרו ן רוטר