שביעי

08.09.23 | כ"ב באלול תשפ"ג | 554 גיליון | 20 זכינו לחיות בארץ ישראל. זכינו שאדמותינו כבר לא שייכות לפריץ )חוץ מבגליל ובנגב(. זכינו שיש פה הרבה דעות ותפיסות עולם. ואם הפריץ הוא אחי, אשמח לרקוד "מה יפית". לא בפניו, איתו ביחד 90 ַצילום: הדס פרוש, פלאש "מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהַבָה בְּתַע נוּגִימ". הפיוט "מה יפית" משמש כבר מאות שנימ לתיאור יהודי מתר פ . ההי טוריונ היידישאי חנא שמרוק מתאר שלל צנות של יהודימ רוקדימ "מאיופ " בפני גויימ, לעיתימ תחת לחצ כלכלי או איומ באלימות, או יהודי חצר שמנ ה לבדר את הפריצ וחבריו. כיומ, משמש הביטוי כדי לעלוב בחו בשי כיפה על יח מ לשמאל, לחילונימ או ל"אליטות". חלפו השנימ, קובצו הגלויות, קוממה הקוממיות, והנה זוכה אני הקטנ לרקוד "מה יפית" בארצ הקודש. כיצד מרקדינ? למשל, בתמיכה אדוקה בפשרות וה כמות. בעיניי, במצבנו כיומ, גמ פשרה רעה היא פשרה טובה, משומ שהיא מצננת את מלחמת האחימ המבעבעת. ולכנ, גמ הצעה עמ יכויימ כה מפוק פקימ כמו זאת שהציג נשיא המדינה היא הצעה מצוינת. אני מתפלל להצלחת בית הנשיא, שאלמלא מוראמ איש את רעהו חיימ בלעו. לפני שבוע פור מ שבית קפה ירושל מי גדול וגר את דלתותיו בשבת. מהלכ ע קי די מתבקש בירושלימ של ימינו, ההולכת ומתחזקת בשמירת השבת, ובתי האוכל החילוניימ שלה הולכימ ונכחדימ. מימיי לא ישבתי בבית ע ק ירושלמי בשבת. גמ לא רכשתי דבר ביומ המנוחה. אני, כמו שאמר וולטר ובצ'ק ב רט ביג ליבוב קי, "שומר ****** שבת". אבל עבורי, גירת בית הקפה היא בשורה עצובה ומייאשת, משומ שהיא חלק בתהליכ לא טוב שעובר על ירוש לימ. שינוי דמוגרפי מעיר מגוונת שבה כל גווני האוכלו ייה היהודית רואימ את ביתמ, לעיר דתית-חרדית, היל"ת. מה היהודונ הזה רוצה מאיתנו, אתמ ודאי שואלימ. כמה יכול אדמ לרקוד בפני הפריצ? למה חשוב לו שחילונימ יוכלו לחלל שבת? האמ אינ גבול לכמה שאפשר לה תקלקל בתקשורת? האמ הוא כותב את טוריו בעור של דב? כל אלה שאלות לגיטימיות. חשוב לי שירושלימ תישאר ירושלימ, ולדעתי זה חלק מהיופי שלה. יש יופי וייחודיות בחילוניות הירושלמית, זאת שחיה לצד דתיימ וחרדימ, והיא חילוניות אחרת מזו של ערימ אחרות. ואני אוהב את קוק טייל התרבויות הישראליות הזה. ואני מאמינ ומשוכנע שכמו דתיי הרצפ, יש גמ חילוניי רצפ. מרבית חבריי כיומ המ דתל"שימ, ואני אוהב לגור בקרבתמ, וגמ רואה איכ ירושלימ ו ביבתה משפי עות עליהמ ושומרות אותמ במרחק בטוח מבית ההורימ. ירושלימ הדתית תהיה עיר שאפשר לק שור לה המונ פ וקימ ומליצות, אבל אמ היא תתנהל כמו עיר חרדית טיפו ית - כלומר, רע - היא תאבד את החילונימ והמ ורתיימ שלה. הרצפ המק ימ והעשיר שלה יתעמעמ. זה כבר קרה בכמה וכמה שכונות )רמות, למשל( ואינ צפי שייעצר. ובשבילי, רקדנ מאיופ שכמותי, זה עצוב. אנחנו גמ ככה צועדימ לעבר פדרציה של שבטימ. עמ תרבויות מקבילות, חנויות מקבילות, תקשורת מקבילה וגמ ערי מגורימ מקבילות. ובעיניי, אחד מ ודות הקיומ שלנו הוא חיימ משותפימ. להכיר את מי ששונה מאיתנו, ועמ כל הייאוש והכע ותלישת השערות, להמשיכ לחיות לצידו ולתמוכ בה כמימ איתו, אפילו יהיו גרועימ. כי האפשרות של לחיות רחוק ממנו גרועה יותר. אמ אחימ אנחנו, זאת המשמעות של לחיות עמ אחימ. זכינו לחיות בארצ ישראל. זכינו שאדמותינו כבר לא שייכות לפריצ )חוצ מבגליל ובנגב, אבל זה יפור אחר(. זכינו שיש פה הרבה דעות ותפי ות עולמ, וגמ הרבה וגימ של מ ורתיות ושל אהבת ירושלימ. ואמ הפריצ הוא אחי, אשמח לרקוד מה יפית. לא בפניו, • איתו ביחד. akiva333@gmail.com עקיבא נוביק שיחת מזנו ן