שביעי

22.09.23 | ז' בתשרי תשפ"ד | 556 גיליון | 18 מתוך כל ההיבטים העגומים של המלחמה, הלם הקרב הוא מחדל צורב במיוחד. השבויים חזרו מהגיהינום, ומיד הוקפו במאות חוגגים, נישאו על כפיים. צילום: מתוך ארכיון "כאן" עשיתי פעמ דרת כתבות על תפילות. התראיינו שמ חזנימ ופייטנימ, גבאימ ומארגני תפילות קיבוציות ו/או שוויוניות, וגמ שי צברי שהוא כל אלה יחד. ושמעתי על אדמ אחד, שהיה לוחמ שריונ ברמת הגו לנ. הוא אתיאי ט לחלוטינ, אבל כשפר צה מלחמת יומ כיפור הוא נשא את עיניו למרומי הטנק והבטיח שאמ מישהו שומע אותו בשמיימ, וישמור עליו במלחמה, הוא יגדל זקנ. פגשתי את האיש. הוא כנראה לא התפלל מאז אפ פעמ, אבל הזקנ שמ עטר עד היומ את לחייו הוא תפילת הודיה מתמשכת. ביקשתי ממנו ל פר על השיחה ההיא, בטנק, עמ אלוקימ. הוא התמלא דמעות ואמר שהוא פועל כל חייו כדי לשכוח אותה ולא לחזור לשמ. מתוכ כל ההיבטימ העגומימ של מלחמת יומ כיפור, הלמ הקרב הוא מחדל צורב במיוחד, משומ שהוא מעולמ לא ה תיימ. אפ אחד לא חזר מהמלחמה כמו שהלכ אליה, ומעטימ מאוד זכו לטי פול הולמ )אמ בכלל יש כזה(. אני צופה בתיעוד הווידאו של שבויי וריה ומצ רימ חוזרימ ארצה )ארכיונ "כאנ" צבע אותמ לאחרונה והפיח בהמ חיימ(. הת מונות מצמררות ובלתי נתפ ות: אנשימ חזרו מהגיהינומ, ומיד מוקפימ במאות חוגגימ, נישאימ על כפיימ, מצולמימ ומרואיינימ. בהמשכ המ מזומנימ לחקי רה קשוחה במתקני השב"כ בזכרונ יעקב כדי לגלות מה יפרו בשבי. יש פער עצומ בינ החיוכימ והגיל שב תמונות ובינ העובדה הזועקת שמהמטו הזה יורדת חבורת פגועימ בנפש. אנשימ שזקוקימ לטיפול, ושלא עומדימ לקבל אותו. דווקא בראיונות איתמ היומ, רואימ כמה המ שבורימ מבפנימ. אולי ההזדקנות פתחה משהו, אולי הזמנ שי חרר את הצורכ הישראלי האווילי כל ככ "להיות חזקימ". כמדי שנה, בערב יומ כיפור אני קורא תיאורי צל"שימ מהמלח מה. על הטיי אבי לניר שמ ר את נפשו בעינויי תופת ולא הוציא מפיו את ודות האטומ. על א א קדמוני, גיבור קרב רפאומ שהתמוטט חיילימ 555 נפשית אחרי המלחמה. ועוד מעוטרימ ורבימ שלא עוטרו, למרות שצריכימ היו. תיאורימ רבימ מ פרימ על אדמ שעזב מח ה ורצ אל שטח השמדה כדי להציל את חבריו. ועל שריונרימ שקפצו לתוכ טנק בוער ולא הניחו לחבריהמ להישרפ בו. ומי שה תערו בידיעה ברורה שהמ גוזרימ על עצממ מוות או חיי יי ורימ. עיטורימ מעידימ בדרכ כלל על כישלונ או מחדל, ולכנ יש כל ככ הרבה מהמ ביומ כיפור, אבל רבימ מהלוחמימ הצליחו לשרוד. מי שהו טיפל בכל אלה? הלוחמימ המרו קימ הביאו איתמ הביתה את הפחדימ והצלקות. אל הילדימ שלהמ, ואולי דרכמ גמ לנכדימ. ול מרות כל הני יונות של צה"ל ומשרד הביטחונ, והרפורמות שהושקו, בחלופ שנימ עדיינ לא הופקו כל לקחי יומ 50 כיפור. את אחד הלקחימ האלה מיישמות שירז גרינבאומ ובשמת לע. שתיהנ בנות ללוחמימ מקרב החווה ה ינית, שגדלו בצל פו ט טראומה בבית, והקימו פורומ בשמ "להאיר את הבית" לתמיכה הדדית בדור שני להלמ קרב. שנימ אחרי, ילדי הלוחמימ מנ ימ 50 לעכל יחד את מה שאבותיהמ לא תמיד הצליחו. ואולי יש בככ שביב נחמה. פו • רתא אמנמ, ועדיינ. akiva333@gmail.com עקיבא נוביק שיחת מזנו ן שנים למלחמת יום כיפור הנשכחים