שביעי

נ ותשעה ימימ 13 ולדתי בא' בתשרי תשכ"א. הייתי בנ כשפרצה המלחמה, אכ עדיינ לא חגגתי בר מצווה. העלייה לתורה נקבעה מראש לפרשת נח שלאחר חג ה וכות. אחרי המבול, אחרי המלחמה. ברגעי פריצת המלחמה, אני ואחי מייק היינו בירושלימ עמ אבי, חיימ הרצוג, בעיצומה של תפילת מו פ. במעלה הרחוב עבר צעיר לבוש מדימ ונושא נשק. "זו מלחמה", לחש לנו אבא, שעברו הצבאי מיד הדליק אצלו נורה אדומה. בינ תפילה לתפילה הוא הודיע לנו שאכנ מלחמה בפתח. כמה שניות אחר ככ נשמעה האזעקה. אני זוכר את הנ יעה הביתה בצאת הצומ. אבא נהג. הרדיו היה דלוק. לא העלינו בדעתנו אז שחלק מחברינו, בני צהלה, כבר נפלו בקרבות הבלימה הקשימ. האבל היכה בשכונה בנ לילה. כמו במכת בכורות, לא היה כמעט רחוב שלא היה בו חלל, נעדר או פצוע קשה. הימימ הנוראימ הללו הפכו לימימ המכוננימ בחיי. המ צרבו בקרבי את ה כנה שטמונה ביוהרה ובהתעלמות מחשרת ענני המלחמה, כמו גמ את זו שטמונה בהתעלמות מהיד המושטת לשלומ. למעלה מככ, המ צרבו בקרבי את ההכרח בלכידות - זו שבזכותה המשבר הגדול בתולדות המדינה הפכ למלחמת גבורה. זו שבלעדיה לא נוכל להתקיימ אפילו שעה אחת. במלחמה 13 נשיא המדינה, היה בן < כמו במכת בכורות, לא היה כמעט רחוב בשכונה שלא היה בו חלל, נעדר או פצוע קשה • הנשיא יצחק הרצוג • צילום: יגאל תומרקין, לע״מ 29 | 22.09.23 | ז' בתשרי תשפ"ד | 546 גיליון הפצצה אווירית בגולן, בתחילת המלחמה