שביעי

ש לושה הבזקי תמונות מהמלחמה. הייתי שבוע לפני יומ הולדתי התשיעי. אחיי ואני חזרנו עמ אמי מהתפילה בבית הכנ ת האשכנזי. והרגשתי גדולה. כשנכנ נו הביתה 13:30 צמתי עד התבקשתי כאחות הבכורה לקחת אחריות על אחיי, כדי שאמי תוכל לנוח עד שאבי - שהתפלל בבית הכנ ת ה פרדי המרוחק - יגיע. הכנתי את הכריכ שהיה אהוב על כולנו עמ בשר מעושנ וחרדל, ויצאנו לילדי השכנימ ששיחקו בחצר ביתנו. בבי הראשונ פרצה האזעקה. נבהלנו. עד היומ אני יודעת לשרטט בדיוק איפה עמדתי, ומאז איני יכולה לראות או להריח בשר מעושנ. אני זוכרת את הפחד שאבי לא יגיע. שמשהו יקרה לו בדרכ. את הבהלה בעיניה של אמי. את השכנימ רצימ. אבי הגיע מתנשפ ועטופ טלית, ליטפ את ראשינו, ביקש שנהיה ילדימ טובימ וה ביר ב בלנות רבה שהוא מוכרח ללכת עמ כולמ. המורה האהובה לאה הכתיבה לנו, תלמידי כיתה ג', את שיעורי הבית. לפתע נקישה בדלת, ומזכירת בית ה פר ביקשה מהמורה לצאת. לפתע שמענו זעקות שבר נוראיות "לא! לא! לא!". שקט מצמית השתרר בכיתה. איציק לשציק ז"ל, בעלה של המורה שלנו, נפל. המוות היה בכל מקומ, הפחד, החשש מה יקרה לאבא. כשהגיעה הבשורה הנוראה שבנה של המטפלת המ ורה שלנו, משה אפרתי ז"ל, כבר לא ברשימת הנעדרימ - זו הייתה הפעמ הראשונה שראיתי את אמי בוכה. חברת כנסת לשעבר, כיום יו"ר מועצת הקולנוע < במלחמה 9 ויזמת חברתית, הייתה בת כמעט • ד״ר עליזה לביא • היינו בחצר, ובבי הראשונ פרצה האזעקה. נבהלנו. אני זוכרת את הפחד שמשהו יקרה לאבא בדרכ 22.09.23 | ז' בתשרי תשפ"ד | 556 גיליון | 32 עליזה לביא ומורתה )מסומנות בצבע( עם כיתה ג' בבית הספר ישורון