שביעי

22.09.23 | ז' בתשרי תשפ"ד | 556 גיליון | 8 מתערבב ביומ כיפור שנה שיום כיפור העתיק 50 החדש האיומ והנורא שבו קמו האותיות והפכו לחרבות. "מִי בַמַּיִמ וּמִי בָאֵש, מִי בַחֶרֶב וּמִי בַחַיָּה, מִי בָרָעָב וּמִי בַצָּמָא, מִי בָרַעַש וּמִי בַמַּגֵּפָה". המוקדמות היתה עטורה דגלונימ ביומ 70- בני ברק של שנות ה העצמאות. תמונות אלופי המטה הכללי עטרו שרשראות של דג לימ שהתנו ו בגאוה על המרפ ות. בבתימ רבימ מאוד בישראל היו ב פריות אלבומי הניצחונ של מלחמת ששת הימימ. תמונות של חיילימ מצריימ בורחימ כשנעליהמ מתגלגלות על חול המדבר, העצימו את תחושת הביטחונ של עמ 'בלתי מנוצח'. קשה לתאר את תחושת הביטחונ העצמי שהשתררה פה בינ ששת הימימ ליומ הכיפורימ. מה יש לדבר בכלל? אנחנו עמ בלתי מנוצח. הנה ארבע מחשבות של מי שחווה את המלחמה כילד צעיר בבני ברק. יכומ חמישימ שנות התבוננות לאחור: עמ זקוק לתחושת ביטחונ אבל הוא נכנ לטווח כנה כאשר .1 בטחונו בנוי על י ודות חומריימ בעיקרמ. ההישענות על עוצמה צבאית לבדה, עד לרמה של גידה לאלו שאחראימ על בטחונו, מ מאת את העיניימ מלראות את המציאות על נכוחה. כאשר הביטחונ בנוי כולו על אמונ וביטחונ בבני אדמ שיודעימ הכל, מקבלימ בקצה את ההיברי המ וכנ שלא מצליח לקרוא את המציאות ברמה שילדימ צעירימ קולטימ אותה. ככ היה אז, ככ באו לו וככ היומ - עמ עשרות בכירי מערכת הביטחונ שמע מיקימ את הקרע בעמ אל מול מה שנדמה להמ כאבדנ המדינה. תפי ת ביטחונ אינה אומרת שניתנ להישענ לאחור ולנוח. .2 המציאות שמה אותנו בעמדה של מלחמה מתמדת שמחייבת אותנו להיות עירניימ ומפוכחימ ואולי מעבר לכל זה - לחפש תכלית. למצב המלחמה יש מטרה כנראה והיא לחדד עוד ועוד את ה יבה לקיומנו הלאומי. המחירימ שאנחנו נתבעימ לשלמ והמתח הלא פו ק, מייצרימ את השאלות הגדולות שב ופ יובילו את כולמ לתשובה שלמה. כולל אלה שבוחרימ לברוח מהארצ אל ארצות נוחות יותר במחשבה שניתנ לברוח מזהותמ הלאומית. המציאות יכולה להתהפכ ברגע. הזיכרונ שאני נושא אתי .3 חמישימ שנה הוא בית כנ ת 'מעלות' בבני ברק בתפילת המ נחה של יומ הכיפורימ. הזמנ שבו שבימ מנ ההפ קה לתפילת מנחה ונעילה, שהופ ק באזעקה ובחרדת המלחמה ששטפה את העיר. בית הכנ ת היה דליל במתפללימ שכולמ כבר עברו את גיל המילואימ ורק המ ואנחנו הילדימ עמדנו שמ להתפלל. רק הטליתות המיותמות העידו על בעליהנ שיצאו בחופזה למלחמה. יכולת השיקומ שקיימת בנו גדולה ממה שאנחנו מכירימ. הכאב .4 האדיר של המלחמה שעדיינ משותפ לאלפימ רבימ שלקחו בה חלק, הלכ והתכהה. מדינת ישראל הלכה והתעצמה מאז. מ קנות רבות נלמדו ותהליכ התפכחות שטפ את המדינה. עברנו התבגרות מהירה והיא נמצאת בשלבימ מתקדמימ שלה. כאשר אנחנו רואימ מש ברימ, אנחנו צריכימ להאמינ שבקצה ממתינה לידה מחודשת. זה לא עושה את הכאבימ קלימ יותר, אבל כמו אישה שנמצאת על ה'משבר' - יש משהו מנחמ בידיעה שב ופ יהיה פה ילד. נוהגימ לומר שהנופלימ ציוו במותמ את החיימ, אבל אפשר להעיז ולומר שהמ לא ציוו את החיימ הבנאליימ ה תמיימ. באנו מיומ כיפורימ ואנחנו הולכימ אליו - אל חשבונ התכלית • הכוללת לחיימ. Aaron@achay.org.il האנדרטה לזכרם של לוחמי קרב תל סאקי במלחמת יום הכיפורים הזיכרון שאני נושא איתי הוא בית כנסת מעלות בבני ברק. תפילת יום הכיפורים. בית הכנסת היה דליל במתפללים. הטליתות המיותמות העידו על בעליהן שיצאו בחופזה למלחמה 90 צילום: מיכאל גלעדי, פלאש הרב אהרו ן אגל־טל מלחמת יום כיפור עירערה את תחושת הבטחון והגאווה של עם שחשב שהוא כמה תובנות מהמלחמה ששינתה את פני החברה הישראלית • בלתי מנוצח שנים למלחמת יום כיפור הקדושה