שביעי

20.10.23 | ה' בחשון תשפ"ד | 558 גיליון | 6 ענבל רץ־גילמור עם כלביא יקום המדי את העצות להנהגה נית והביטחונית שלנו אשאיר למו מחימ בנושאימ הללו. בעניינ זה רק אומר, מנקודת המבט של יהודייה גאה, כי חווינו מתקפה רצחנית על ידי אר גונ שיכול להעביר קור ימ באכזריות להיטלר. אמ מדינתו של העמ היהודי צריכה עצות מורכבות והבהרות בזיהוי הבעיה אז כולנו בבעיה. האמת היא שאינ כאנ צורכ במומחימ א טרטגיימ מדיניימ או צבאיימ. כאנ צריכ פשוט 2000 נפש יהודי הומיה שבדמה זורמימ שנות גלות של רדיפות ופרעות. כזו שמזהה שנאה אנטישמית יוקדת. למדנו לדקלמ: "נקמת ילד קטנ לא ברא השטנ", אבל עכשיו אנחנו מרגישימ את הזעקה הזו בכל נימי נפשנו. למדינה יש אפשרות אחת ואחת בלבד. להשמיד להרוג ולאבד את כל מי שלקח חלק, באופנ ישיר או עקיפ, אמ במתנ מח ה, מימונ, אימונ, עידוד, בינ שהעזרה לט רור המפלצתי היא פרטית, אידיאולוגית או מדינתית, לכולמ אינ זכות קיומ ואת כולמ נרדופ, נשיג ולא נשוב עד כלו תמ, שכנ "הקמ להורגכ השקמ להורגו" ו"נקמה" הנ שתי אופציות הפעולה היחידות הרלוונטיות כרגע. כאמור, במהלכימ צבאיימ אינני מו מחית ולכנ, ברשותכמ, אתייח לנושא שלצערי הרב אני מומחית גדולה בו כבר שנימ - השכול. אני רוצה רגע לדבר 23 משפחות שהצטרפו 1500 על כמעט למשפחת השכול. המשפט "משפחה לא בוחרימ" אינ רלוונטי ממנו כדי לתאר את המשפחה הזו שאפ אחד, בשומ מצב ובשומ זמנ, לא רוצה להיות חלק ממנה. כמו רבימ בעמ ישראל הנפלא שלנו גמ אני ה תובבתי בינ הרבה משפחות יקרות שהצטרפו השבוע למשפחת השכול. ביקור משפחות שכולות הוא שליחות שלקחתי על עצמי כבר לפני הרבה שנימ, אכ מעולמ לא ניחמתי כל ככ הרבה משפחות בשבוע אחד ויש עוד כל ככ הרבה משפחות שלא הג עתי אליהנ ואינ יכוי שא פיק להגיע. כל מפגש וכל משפחה היא עולמ מלא שנשבר ולמרות שבעזרת ה' הוא עוד יתמלא, לעולמ כבר לא יהיה מלא. לאחד הניחומימ הגעתי ביומ שני, א' חשוונ, היישר מבית העלמינ שמ ערכ נו את האזכרה השנתית לבעלי הראשונ, אש קודש גילמור הי"ד, אבל לא הייתי שמ לבד. לקחתי איתי את הבת של אש קודש ושלי, טליה, שאלתי אותה אמ היא תרצה להצטרפ אלי והיא מיד ענתה שכנ. כשנכנ נו לנחמ הבטתי בה ניגשת לנע רה שזה עתה איבדה את אמה. ראתי את טליה משוחחת איתה ברגישות, בעדינות וחשבתי לעצמי שזה היישומ הכי גרוע למושג "דור בונה דור". יתומת טרור עמ שנה מנחמת יתומה "טריה" 23 ני יונ של והלב נקרע. לא היינו שמ לבד, העמ שלנו מתג לה בשיא תפארתו ועוצמתו גמ במשי מה הזו הקשה מנשוא. עמ ישראל צועד עם ישראל צועד לתוך תופת של כאב וצער שאין לו סוף ומביא לידי ביטוי את הייחודיות שלו, את החסד של אמת ואת 'ישראל ערבים זה לזה' לתוכ תופת של כאב וצער שאינ לו ופ ומביא לידי ביטוי את הייחודיות שלו, את הח ד של אמת ואת "ישראל ערבימ זה לזה". בנ לילה קמו עשרות ארגונימ שכל תכליתמ לתמוכ במשפ חות הללו, אינ קבוצה בחברה הישרא לית שלא התגיי ה למשימה. את הריק בעקבות ההלמ והשיתוק ש בלו ממנו הרשויות - מילא עמ ישראל ובזכות היחד הזה וההתגיי ות הנדירה הזו חו זרות המערכות לפעול. מי כמוני יוד עת כי למשפחות יש עוד דרכ ארוכה וחשוכה, אבל האור של עמנו עוד יזרח בתפארתו. "אַל תִּשְמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי • נָפַלְתִּי קָמְתִּי". inbal.ratz.gilmore@gmail.com פרחים על חיילים וחיילות שנפלו בעוטף. הר הרצל 90 צילום: יוסי זמיר, פלאש