שביעי

03.11.23 | י"ט בחשון תשפ"ד | 560 גיליון | 4 בחללה של האומה העברית. שני קולות נשמעים הקול המרכזי העממי שאינו מנווט על ידי אשפי תקשורת הוא של מאות אלפי החיילימ, המלמדימ פרק נו פ על טיבו המופלא של עמ ישראל; על עוצמות רוחניות ורוח של גבורה ובעיקר על אחדות מרגשת, שכולנו כל ככ מתגעגעימ אליה. השני הוא קולמ של אלו שעוברימ מטמורפוזה מהירה לדעו תיהמ ובקלילות המ מחליפימ טענות על שחיתות ראש הממשלה במרי כנגד הפיכה משטרית וכעת בעיצומו של הקרב הקשה על עצמ קיומנו - טוענימ כנגד הדתיימ או נתניהו. איכ כתב לי איש שמאל בהיתממות? "ברשתות שלנו אומרימ שדמ הנטבחימ על ידיכמ. מה דעתכ?" ובכנ דעתי היא שיש פה מחלה. אדמ חולה כאשר המערכות הגו פניות והנפשיות שלו איננ פועלות בהרמוניה. כאשר גורמ זר חודר לגופ ומערער את האיזונ הנחוצ לו על מנת להתקיימ בבריאות. עמ ישראל באמונתנו הוא "גוי אחד". ישות אחת שמתפר טת למיליוני נשמות. לכל אחד ואחת ישנה השליחות המיוחדת שעבורה בא לעולמ, אבל לעולמ הוא יהיה ארוג במארג החיימ הכלל ישראלי; השלמ הגדול מ כ חלקיו. את הוכחת האמינות לתפי ה הי ודית הזו, אנחנו מקבלימ מהורי שני חטופימ לפחות. שניהמ מקרית ארבע חברונ, האחד הוא ראש המועצה - אליהו ליבמנ והשני הוא צביקה מור, איש חינוכ וטיפול. האנשימ המופלאימ האלו החיימ בצילמ של אבותינו ואמותינו הקדושימ, יחד עמ משפחותיהמ העומדות בני יונ הנורא ביותר, בוחרימ לומר לעולמ כולו - "עמ יש ראל גדול מבנינו אהובינו". התפי ה האחדותית הזו היא אמת גדולה שאינה יכולה להיות מיוצרת אצל מעצבי דעת קהל, רק כדי שיהיה יעיל יותר להילחמ. זו אמת עמוקה ונצחית שרק מתגלה בימי מלחמה, אבל היא שוכנת כל הזמנ מתחת ל פ ההכרה. ממתינה לרגע הגילוי. אחת הקללות הפופולאריות שהונחלו ללא מאמצ מיוחד היא "משיחי ט". המשיחי ט הוא האדמ הלא רציונלי, כביכול, המ בקש את מה שנשגב מנ הצרכימ הקיומיימ של בני האדמ. ממימד שגדול מ'אדמ בודד בעל בחירה חופשית'. כאשר מדברימ על מבנימ לאומיימ או על שאיפות רוחניות - תרבותיות שחור גות משאיפות כלכליות, פוליטיות או נהנתניות, נוצר איומ על השקט שרובנו כל ככ מבקשימ. יותר מכל החומרימ הממכרימ בעולמ השאיפה לשקט ושלוה היא הממכרת ביותר. אנחנו מכורימ. ישנה אימרה ידועה של מוצארט ש"המוזיקה לא נמצאת בתווימ אלא במה שביניהמ". עבורנו התוימ המ מה שמרכיב את החיימ. העבודה, הלימודימ, המשכנתא וקופת החולימ. בינ לבינ אנחנו רו צימ את השקט. את היכולת להקשיב למה שעולה מנ התוימ. לא פלא שאנחנו משקרימ לעצמנו; עוצמימ עיניימ ו ותמימ אוזנימ מלהקשיב לאזהרות. אי אפשר להילחמ בזה. הדיונימ טו בימ למי שמחפש רעיונות הגיוניימ - לא לאנשימ מכורימ. התרופה נרקחת בימימ אלו בצבא. החיבור העממי הזה, שעומד בדומיה אל מול תקיעות השופר ובקשב מלא כבוד לתפילות הנישאות ברמה, מלמד על תשוקתה של הנשמה הלאומית לה תעלות אל המקומ הנשגב הזה. לשמוע מוזיקה אחרת. לא רק את המיית ליבו של האדמ היחיד המתיי ר בשאלות זהותו, אלא את הולמ הרקות הפועמ יחד באומה העתיקה הזו, שגורל העולמ כרוכ כל ככ בגורלה. עוד יבואו ימימ טובימ עלינו, אבל המ יהיו טובימ כי המ יבטאו את הגודל שלנו ולא י תפקו רק בהפ קת רעמ התותחימ • ובפריחת הכלניות האדומות בדרומ. Aaron@achay.org.il מבינים את גודל השעה. לוחמי מילואים ליד עזה עוד יבואו ימים טובים עלינו, אבל הם יהיו טובים כי הם יבטאו את הגודל שלנו ולא יסתפקו בהפסקת רעם התותחים ובפריחת הכלניות בדרום 90 צילום: מיכאל גלעדי, פלאש הרב אהרו ן אגל־טל החברה הישראלית התמכרה לשקט שטישטש את עוצמת הרצון והייעוד התרופה נמצאת בידי מאות אלפי לוחמינו בחזית • של העם הזה