שביעי

03.11.23 | י"ט בחשון תשפ"ד | 560 גיליון | 6 ענבל רץ־גילמור על ההתפכחות וערפל התדהמה עשן השריפה מתפזרימ אט אט ומימדי הזוועה מקב לימ שמות ופנימ. הכאב החד מערפל את החושימ ומ רב להרפות דווקא בזמנ בו אנחנו חייבימ להישאר ערניימ ולהמשיכ לנטר את האיומימ. בירור הזהות וזיהוי ה כנות המ מלאכות מורכבות עבור עמ אוהב ורודפ שלומ. נטייתנו הטבעית היא לייפות מציאות, היא מגיעה מדורות של תהייה "למה בעצמ המ שונאימ אותנו?" על אפ הידיעה העתיקה "בידוע עשיו שונא ליעקב". אני מקווה שאחרי השואה החדשה נפנימ שלעולמ לא נבינ 7.10- שעברנו ב את שונאינו ושזה לא באמת משנה, זהו גורלנו. שליחותנו בעולמ הזה היא לא למצוא חנ בעיני שונאינו, אלא להתח בר לזהותנו בזקיפות קומה ורק מהחיבור הזה יצמח לנו טוב ואור לגויימ. עד לה כרה זו אנחנו במאבק על דבקות בנפש יהודי הומיה שלנו. אינ צורכ ביותר מידי הוכחות לככ, אחרי הרגע הזה בו אדמ חילוני המ תתר מפני מבקשי נפשו, , ומ רב לפ 2023 הנאצימ החדשימ של תוח את דלת הממד, גמ לא למלחציו, עד שיקבל הוכחה בצורת "השלמ את התפילה", תמ הוויכוח. אז אחרי ש גרנו את נושא הזהות נח זור לשאלת הזיהוי. האויב הוא אותו אויב, האידיאולוגיה היא אותה אידיאולוגיה רק הטקטיקה משתנה. נעשה את זה פשוט למי שמתקשה, מי שלא מצא את המילימ לגנות את זוועות שמחת תורה הוא אויב על מלא. מי שמעודד, תומכ במילימ ומ עשימ הוא בנ מוות. ככה פשוט ולא משנה אמ הוא גר בעזה, יו"ש, לבנונ או אומ אל פחמ. לא מ ובכ, ואל תתנו לשוגימ באשליות מקצועיימ למכור לנו איזו יוז מת שקר כלשהי "נביא את ההוא, המתונ והוא יגנ עלינו...". אל תקנו את ה חורה המשומשת הזו. האינטר היחיד של מי שמשלמ למחבלימ, מפיצ אידיאולוגיה נאצית ב פרי לימוד, בקייטנות, בכיכ רות, בצעדות, בנאומימ באו"מ, בקמ פו ימ ברחבי העולמ הוא אחד, להשמיד אותנו בכל דרכ אפשרית. המחשבה מנו תקת המציאות הזו אמ תתקבל ותתקבע תוביל אותנו שוב לאותה נקודה. אמ לא נתעקש עכשיו, על כל מילה, כל דולר, כל התבטאות, כל תמיכה ישירה או עקיפה בטרור אנחנו נאבד את הלגיטי מיות שלנו גמ מול בעלי הברית שלנו וגרוע מככ, נמעל במחויבותנו לעצמנו ולמו ר היהודי שלנו. האויבימ שלנו כבר בונימ, מתוכ רפי ותנו מזה שנימ ארוכות, על ככ שגמ הפעמ "נאכל" עוד איזה יפור אלפ לילה ולילה שהמ ימכרו לנו. הני יונ הזה כבר מתרחש באולפנימ על ידי כל מיני לשעברימ שכבר קנינו מהמ אריזה יפה וגילינו בפנימ שכול ושבר. אני מנ ה להיות אופטימית ולהתעודד מפעילותמ הנחושה של לוחמינו בעזה וביו"ש, והנה, הפלא ופלא, כאשר אנחנו נחושימ ישנמ הישגימ מבצעיימ מצוינימ. נטייתנו הטבעית היא לייפות מציאות, היא מגיעה מדורות של תהייה 'למה בעצם הם שונאים אותנו?' על אף הידיעה העתיקה 'בידוע עשיו שונא ליעקב' ניכר שהמפקדימ בשטח )כנראה בהנחיה מגבוה( לא לוקחימ יכונימ מיותרימ והולכימ על רי וק הטרור בכל הכוח. ממחבלימ ועד בעלי חניות תומכי נא צימ, כולמ כולל כולמ פוגשימ עוצמה בלתי משתמעת לשתי פנימ של צה"ל. המגמה הזו חייבת להימשכ גמ אחרי המ לחמה. אויבנו, מבית ומחוצ, חייבימ לה בינ שה טנדרט ה לחני הוחלפ ב טנדרט קטלני. ומהיומ אינ יותר הבדל בינ רצח תושב העוטפ, יו"ש, שדרות, בני ברק או תל אביב. רוצח נאצי הוא נאצי, רצח של יהודימ לא יתקבל בהבנה. שילמנו מחיר גבוה מידי כדי שנשגה שוב, נצח ישראל • לא יכול להמשיכ לשקר לעצמו. inbal.ratz.gilmore@gmail.com עזה מופצצת. האם בצה"ל שינו גישה? 90 צילום: יונתן זינדל, פלאש