שביעי

10.11.23 | כ"ו בחשון תשפ"ד | 561 גיליון | 4 ערכים בטלטלה הופתעתי כשחזרתי בתשובה לגלות שהמגזר מתחזק מהמהלכ שלי. זה היה מוזר כי לא חשבתי שהעניינ הזה ש"גיליתי את האמת" אמור להשפיע על מי שאוחז בה. בדיעבד נחשפתי לעוב דה שיש מאחורי התנועה הזאת תעשיה שלמה ואפ לקחתי בה חלק מדי פעמ כ" לב תשובה". וכשאני שומעת שמי שהו מהברנז'ה חזר בתשובה אני שמחה בשבילו אבל זה לאו דווקא מחזק אותי יותר בבחירה שלי. אבל לאחרונה, ופ כל ופ, ירד לי הא ימונ עמ ההתפכחות של העמ שלנו בהקשר הציוני-היהודי. יש איזו נחמה, אנחת רווחה כשקולטימ שהמ מבינימ אותי, או במינימומ שאני הרבה פחות הזויה ממה שהמ חשבו. אני כל ככ רגילה להרגיש לבד בהתייח ותי לארצ, ליהדות ובדעותי הפוליטיות אל מול ה ביבה בה גדלתי וחונכתי. כל ככ הרבה זמנ לקחתי על עצמי להתאפק, להתנחמד, לה תיר, לבלוע מלא אוויר ולא לענות. העובדה שאפשר עכשיו קצת לשחרר ולהיות פשוט אני )עדיינ בערבונ מוגבל( יש בה וג של הקלה נחוצה, במיוחד כשהכל מ ביב כבד ומדכא. ופ ופ שמעתי את בתא שלי בת שהיא ממש לא מחוברת לארצ ולא 92 ליהדותה )בלשונ המעטה( מודה שצריכ לשטח את עזה. ופ ופ שמעתי את אבי אומר שיד אלוקימ היתה בדבר. ופ ופ זכיתי לראות את אשתו מדליקה נרות שבת ו ופ ופ זכיתי לעשות ולחה עמ אותה חברה שלא מדברת איתי מאז שהחלו ההפגנות על 'הדמוקרטיה'. אפי לו אחי הודה שהוא היה אידיוט כשנתנ ל"תפי ות השונות" לבוא בינינו והבטיח שלעולמ לא עוד. מצד שני, זה קצת מעצבנ אותי שאני מתלהבת מזה ומפו טימ של התפכחות ו ליחה. לא בא לי להיות מונעת ממה שאחרימ חושבימ או לא חושבימ, אבל מה לעשות שבתוכ עמי ומשפחתי אנו כי יושבת. בפגישת האיחוד עמ חברת ילדו תי היא פרה ש"בשמ הליברליות" היא הפכה להיות שונאת אדמ. שמחתי לש מוע על התובנות הללו ועל אחרות אבל מי מבטיח שזה לא יקרה לה שוב? היא גמ האשימה אותי שבגדתי בכל הער כימ שגדלנו עליהמ ו"תמיכתי במדינת הלכה". אז על "הבגידה" לא היה לי מה לומר. כבר שנימ שאני ככה, וג של "בוגדת" לתפי תה. אבל לגבי מדי נת הלכה אמרתי לה שהיא טועה, שזה לא רצוני. יהדות אמורה להגיע מבחירה ואני לא מאמינה בכפייה דתית. שעשע אותי שהיא עדיינ מאמינה לכל הפרופ גנדה שמכרו לה כאילו חברי הכנ ת של הציונות הדתית מעוניינימ להפוכ אותנו לאיראנ. המ התבלבלו עמ החמא כנ ראה, ולא בפעמ הראשונה. האמת קצת מתבהרת ואיתה הבנת הכאב של אחי השמאלנימ. לא מעט 92 סוף סוף שמעתי את סבתא שלי, בת שלא ממש מחוברת לארץ ולא ליהדותה )בלשון המעטה(, מודה שצריך לשטח את עזה. זכיתי לסולחה עם חברה שלא מדברת איתי מאז ההפגנות על ה"דמוקרטיה" ערכימ שטפחו מתר קימ בימימ אלה. הפגיעה בערכ החמלה, העובדה שבעל כורחמ המ ואנחנו נאלצימ להילחמ באויב ערבי כאשר בעולמ המערבי מכ נימ אותנו גזענימ. השמאל ברחבי העו למ בז היומ לישראל ולשמאל הישראלי. ובעיקר, העימות ההכרחי מול הגדרת הזהות היהודית ומה זה אומר? כאשר רבימ קיוו להשאיר זאת מאחור. אבל ב ופ השלמ גדול מ כ חלקיו, וכשאנ חנו כנ מצליחימ, אפילו לכמה רגעימ, להרגיש מה זה הביחד הזה "איש אחד בלב אחד" - כנראה שזו טעימה מאיכ • שמרגישה הגאולה. sharonroter@gmail.com shutterstock איור: שרו ן רוטר