שביעי

17.11.23 | ד' בכסלו תשפ"ד | 562 גיליון | 6 אנחנו עם בפוסט טראומה אנחנו צריכות להיות בשעות היום חזקות, לתפקד, להחזיק את הכל. שלא יראו את הדמעה שזולגת כשהילד בוחר לשימ ברכב את השיר "ילד של אבא", ואת חושבת על הילד יגל יעקב החטופ או על הלוחמ שהוריו נכנ ימ שוב ושוב לווט אפ רק כדי לראות "נראה לאחרו ."5:00 בשעה 27.10.2023- נה ב ביומ אנחנו הלוחמות של העורפ, קשוחות, א רטיביות, משימתיות. רק בלילה זה מתגנב לנו לחלומות. שמ האויב שוב טובח בנו, הרשע משתלט, החרדה, בהלת המוות. ואז את מתעו ררת, הלב דופק חזק, שמחה שזה רק חלומ ויודעת שלא תוכלי לחזור לישונ, כי המ שוב יחזרו. גמ הילדימ חיימ שגרה. משחקימ, רבימ, עושימ שיעורי בית, מבק שימ אוכל ומתלוננימ כשאת מציעה שוב חביתה בפיתה. על הילדימ שלי לא רואימ את המתח, אבל עשיתי לי שגרת מלחמה - לשאול מיד כשאני משכימה אותמ: על מה חלמת בלילה? מתברר שגמ המ מפרקימ את הפחדימ שלהמ באזור הדמדומימ; חלומ של הקטנ על בורק שחטפ אותו ועשה לו חור בבטנ, או שנ ענו ל יני ופתאומ הייתה אזעקה ודג אמר לו "רוצ!", אז רצנו במעגלימ כי לא היה מקלט. הגדול יותר חולמ על מחבלימ שהוא בועט בהמ ואז זורק את הנעליימ. ואני חולמת שחוטפימ ילדימ ועוד רגע יבואו לקחת גמ את שלי וחייבימ להיות בשקט. הכי הכי בשקט... הגדולה מ תובבת איתי ברחבי המו שב, מתכננת את מקומות המחבוא הטובימ ביותר. "את רואה את התעלה הזאת, אמא? פה אני, אינ מצב שמו צאימ אותי". ואני נחרדת, אולי יש שמ ג'וקימ או נחשימ? "למי אכפת? העיקר להישאר בחיימ", היא עונה את המובנ מאליו. והבנ ששומע, אומר "אני אטפ על העצ הכי גבוה. זה לוקח לי עשר שניות", והיא לוחשת לי באוזנ "אמא, הוא לא יודע שירו גמ על העצימ". בשבת, הקטנ נרדמ על ה פה. בלילה, כשקמתי, זה נראה כמו שמיכה מגולג לת. בבדיקה נו פת ראיתי שהוא עדיינ שמ. אינ טינקטיבית עלתה לי המחשבה שאמ המחבלימ היו נכנ ימ, המ אולי היו מפ פ ימ אותו, אבל אז נזכרתי שהמ גמ שרפו את הבתימ. בבוקר, הבת שלי אמרה לי "נכנ תי בלילה מה יבוב וראיתי אותו על ה פה, וחשבתי שאמ המחבלימ יבואו - המ יירו בו קודמ ואז תהיה לי התרעה מוקדמת לברוח". אנחנו צוחקות ומגלגלות עיניימ מה שיחות ההזויות שלנו, כי מה עוד אפשר לעשות? השבוע הייתי בהפרשת חלה עמ כמה נשות מילואימניקימ חזקות, וברגע אחד לפני הברכה היא עצרה וקולה נשבר, וכאילו המנצח נתנ ימנ וכולנו מ ביב גם הילדים מפרקים את הפחדים שלהם בחלומות. הקטן שלי חלם על בורקס שחטף אותו ועשה לו חור בבטן. הגדול יותר חלם שהוא בועט במחבלים ואז זורק את הנעליים התחלנו להתייפח, להוציא ופ ופ את כמויות השבר והכאב, להרשות לעצמנו להתפרק אחת בזרועות חברתה. אנחנו עמ בפו ט טראומה. גמ מי שלא נגע בו השכול, נגוע באבל הלאומי. גמ מי שלא היה שמ - רדופ. גמ מי שהילדימ שלה בבית ולא בעזה - דואגת נורא. גמ מי שבעלה בבית - ובלת ) תמ, תמ(... כי כולנו רקמה אנושית אחת, ואמ אחד מאיתנו הולכ מעימנו, משהו מת בנו, משהו נשאר איתו. אמ נרצה ואמ לא, זה היחד שלנו שמנצח )לא יכולה להגיד את זה בלי התו פת לבחירתכמ: • בנק הפועלימ/אושר עד(. sharonroter@gmail.com shutterstock איור: שרו ן רוטר