שביעי

08.12.23 | נר ראשון של חנוכה תשפ"ד | 565 גיליון | 22 מרצה, אשת תקשורת, מחברת הספר "קרן אור שבורה". תושבת .1 + עתניאל, נשואה שכלה את אביה הרב מיכי בפיגוע, ואת אחיה שלומי בתאונת דרכים וסג"מ פדיה שנפל לפני חודש בעזה אורית מרק אטינגר שרון רוטר נתנ לי טלפונ וביקש שאהיה זמינה. כשחזר, הוא לקח אותי לבית של אמא ביישוב, ושמ אמרו לי שפדיה יצא לצבא וגמ דניאל נ ע למילואימ. בצהריימ מנחמ ואלחננ יצאו, אחרי שווידאו שמתניה יחליפ אותמ בכיתת הכוננות. כל השבת היינו מעודכנימ והבית היה בטוח, אבל חששנו לשלוממ". היו לך סימנים מוקדמים למה שקרה? "בערב שמחת תורה הרגשתי נורא. בערב שבת אני תמיד יוצאת לתפילה בזמנ. כשנכנ ה השבת לא יכולתי להתארגנ, בפעמ הראשונה בחיי לא רציתי שהיא תיכנ . התעכבנו בבית ויצאנו מאוחר, מה שלומך? "מתזזת בינ הרצאות, ראיונות וניחומי אבלימ. אלה ימימ מטלטלימ וגמ מחזקימ. הכאב עצומ ובלתי ניתנ להכלה, אבל אני מרגישה שהוא לא ח ר משמעות, שאנחנו חלק ממ ע של עמ שלמ וזו רק נקודה בציר שתביא עוד הרבה טוב. אני מתחזקת מחיילימ ששולחימ לי הודעות מעזה ומ פרימ שהמ כבר יימו לקרוא את ה פר כמה פעמימ, ממשפחות שכולות מעידות שהוא עוזר להנ להחזיק את הראש מעל המימ. ראיתי שרותי לבייב כתבה עליו שהוא מדריכ ל'איכ קמימ וממשיכימ לחיות'. אני אמורה להו יפ פרק בעקבות מה שקרה, ועד שהצלחתי להשלימ עמ המוות שהיה - אני צריכה שוב להתמודד עמ אובדנימ חדשימ. זה שובר את ליבי". איך עבר עלייך בוקר השבת השחורה? "בעלי דניאל גר את כל התרי ימ בבית, צילום: נווה שלר • ם י י נ י ע ע ב ר א ב • ם י י נ י ע ע ב ר א ב • ם י י נ י ע ע ב ר א ב על מה את חולמת בלילה, שאינך מעזה לחשוב ביום? במשפחה אומרים שאני צריכה לכתוב ספר על החלומות שלי. אני חולמת שאנחנו מתחבאים ביישוב, ואני מנסה להבין מי נהרג. היה לי חלום שכולנו שוב ביחד, ואני חולמת על האחים שלי ועל המורכבויות שהם נאלצים להתמודד איתן וכשעברתי לא אמרתי שלומ לאפ אחד. בהקפות המרכזיות פגשתי שכנה שבדיעבד אמרה לי שנראיתי ממש אבלה". את מכירה עוד מישהו שנפגע? "לא מעט, לצערי. אלחננ קלמנזונ ז"ל, בנ דודי, היה ממש אבא שני בשבילי. הוא נ ע 100 לבארי על דעת עצמו והציל יותר מ אזרחימ, וזה לא נתפ . איתי מורנו ז"ל הדריכ איתי בבני עקיבא ולימד אותי לנגנ. גמ אליעד אוחיונ ז"ל היה איתנו בחבורה, וכמובנ אחי פדיה ז"ל, שנפל אחרי שבועיימ וחצי של לחימה. פדיה בחר להיות קצינ בגבעתי, כדי להמשיכ את דרכו של שלומי אחינו הגדול, מתוכ מחשבה שלא יהיו עוד אנשימ שייאלצו לעבור את מה שעבר כשראה את אבא נרצח לנגד עיניו". איפה את אוחזת במציאות הפוליטית? "שחרור המחבלימ קשה לי מאוד, כי אבא שלי נרצח על ידי מחבל ששוחרר. אני לא מדברת על זה בתקשורת, כי זה לא יו יפ טוב, אבל רוצה שנפעיל עליהמ מ פיק לחצ שהמ פשוט ימ רו לנו את החטופימ. אני רואה רק את המיקרו ולא את המקרו. אני שומעת מחברימ של פדיה על לחימה מרשימה בשטח, ועדיינ, אנחנו נותנימ להמ פתח ומשחררימ מחבלימ אחרי שעשו לנו שואה. זה מכעי ומת כל". מה מנחם אותך? "לראות שאנשימ בוחרימ להמשיכ לחיות. זה ממלא אותי גאווה שכולמ כל ככ גיבורימ ושיש הרבה תעצומות נפש בעמ שלנו". מה את מאחלת לעצמך? "שיהיו לי תמיד כוחות להשפיע טוב בעולמ".