שביעי

13 | 22.12.23 | י' בטבת תשפ"ד | 567 גיליון חנה שורה ה מוכ לרמלה נודע לאורכ השנימ כב י מפקדת הרבנות הרא שית. אבל בחודשיימ וחצי האחרונימ הוא הפכ למעשה למתקנ החללימ של ישראל, שמיקד אליו את ממדי הא ונ באוקטובר; בני המשפחות של 7 מאז הנעדרימ והחטופימ חששו להיקרא אליו, והמשרתימ בו נתקלו במחזות שלא האמינו שיראו בימי חייהמ. צנה אחת מהשבוע שעבר ממחישה את גודל הטרגדיה: ברחבת הב י התקיימ טק שקט, צנוע ועצוב מאינ כמוהו. במרכזה הוצב ארונו של מ”ר יונתנ דינ חיימ ז”ל, חייל בודד בגדוד , שנפל בקרב 603 ההנד ה הקרבית ברצועת עזה. לפני שהוט לקבו רת עולמימ ליד בית הוריו בארה”ב, נערכ לו מ ע לוויה קצר ו מלי בה שתתפות חיילי הרבנות. החזנימ והקברנימ הצבאיימ, כמו רוב אזרחי ישראל, חיימ ב תירה פנימית. מצד אחד, המ מקריבימ לא מעט, רואימ דברימ שאפ אחד לא צריכ לראות ונו תרימ עמ לב שבור. מצד שני, בשיחות איתמ המ כל הזמנ מבהירימ - אנחנו לא הנושא, הצער שלנו מתגמד לעו מת הצער של המשפחות, והלוואי שלא הייתה לנו עבודה. ”אנחנו עושימ דברימ גדולימ וח שובימ, אבל אני רוצה שיובהר בצורה חותכת: אנחנו עפר לרגליהנ של המ שפחות”, אומר ר ”ר )מיל'( אבי בר , חזנ וקברנ צבאי. בעי 49 קוביצ', בנ תות שגרה הוא מורה ומרצה להוראה, אכ כבר במוצאי השבת השחורה הוק פצ לשורה. ”לא היה זמנ לעכל. כגדוד בל”ק - ביצוע לוויות וקבורה - הג ענו לב י והתחלנו להוריד חללימ ממשאיות. זה היה שורט וכואב, אבל היינו במשימה והשתדלנו לשימ את עצמנו בצד. ובכל זאת, אי אפשר לפעול כמו רובוטימ”. כבר בשנה שעברה התקיימ אימונ נרחב, בני יונ להיערכ לפיק של הלוויות בשעת צרה. אמנמ המא ות שהגיעו היו גדולות בהרבה ממה שא פשר היה לדמיינ, אכ בגדוד היו מוכ נימ קצת יותר. ”ביומ שלישי הוצבתי בהר הרצל, ונכנ נו לכמה ימימ של לוויות רצופות. אנחנו לא רק קוב רימ ועורכימ את הטק , אלא מקבלימ ארונ ומנ ימ קודמ כל להכשיר ולנ קות אותו כמה שאפשר ל'פרידה'. זהו רגע חשוב להורימ, ואנחנו משתדלימ לעשות הכל כדי לאפשר אותו. ”אנחנו צריכימ ליצור תנאימ ומצב שיאפשרו להורימ להיפרד ב בלנות הראויה. זה הכל שלהמ, לא שלנו. אתה נמצא ממש בשעת נעילה. זו נעילת הקבר, שעה שלא תחזור, שעה שההורימ נפרדימ מבנמ ואומרימ לו את הדברימ הכי רגישימ, שנמצאימ עמוק בנבכי הנפש”. ואתה נמצא שמ כל הזמנ. יש חיבור רגשי לכל לוויה? זה אפשרי בכלל? ”אי אפשר אחרת, זו המציאות הכי חזקה שיש. אנחנו נמצאימ במפגש החיימ והמתימ, והמטרה היא לעזור למשפחות לצלוח את השעות האלה בצורה השלמה ביותר. אפשר ממש לשמוע את הלב של ההורימ פועמ. בהודעה הראשונה על מות יקירמ המ הוכו בהלמ, אבל כאנ, מול הארונ, הלב נשבר והוא כבר לא יחזור להיות מה שהיה. בשלב הבא אנחנו עורכימ את הטק , ושמ מגיע החלק השני ששובר את הלב, כאשר החלל נכנ לאדמה”. בימימ הראשונימ למלחמה, הל וויות לא פ קו. ברקוביצ' עצמו ערכ שמונה לוויות ביומ אחד; שמונה טק ימ, שמונה חללימ שהיה אחראי לפ רידה מהמ. ושמ גמ הגיע רגע המשבר. ”אחרי הלוויה השישית קר תי רגשית. זו הייתה לוויה של חייל בודד, והיא הייתה קשה מאוד. זה היה לא נורמלי, נפלתי, בכיתי כמו ילד קטנ. אחראי המתנדבימ ממד”א דאג להרימ אותי ולעזור לי להמשיכ, אבל אנחנו לא עשויימ מפל טיק. זה שורט”. ”קריעה לילד שוברת את הלב” (38) ר ”נ )מיל'( דניאל כל טוב הוא ממלא מקומו של החזנ הראשי לצה”ל, אכ גמ הוא נאלצ לעבור דב רימ שטרמ חווה. ”שלב פרידת החלל מההורימ נעשה תמיד על ידי הקברנימ הצבאיימ”, הוא מ פר, ”אבל המ היו ע וקימ עמוק בתוכ זיהוי החללימ, וחלק מהמשימה הוטל עלינו. בכל פעמ שנכנ תי לחדר עמ ארונ, הבטנ שלי התהפכה. זה לא משהו שלמדתי לעשות או ע קתי בו בעבר. תמיד ראיתי את עצמי כבנ אדמ שלא מ וגל לעמוד בזה, אבל כשנאלצתי לקפוצ למימ, הקדוש ברוכ הוא נתנ לי כוחות לעמוד באתגר”. "צריך לתת לרגשות לצאת". כל־טוב בתפקיד )עם המיקרופון( צילום: דובר צה״ל