שביעי

15 | 29.12.23 | י"ז בטבת תשפ"ד | 568 גיליון שיצא, העיר את ארבעת ילדיו - אביב, עדי, שגיא וגל - וה ביר להמ שאבא יחזור כנראה רק בעוד כמה שבועות. , משרת במילואימ כקמ"נ 47 י', בנ בחטיבה. הוא רגיל להקפצות הללו ממבצעימ קודמימ, אבל הבינ מהרגע הראשונ שהפעמ הזאת שונה. בדרכו א פ את ר "נ )מיל'( מ', שגר ב מוכ המ יצאו 07:15 אליו במודיעינ, וב לדרכ. חייל נו פ רצה להצטרפ אליהמ מנופ איילונ, אכ המ ירבו וה בירו שהמ כבר באיחור. "בכני ה לאופקימ עצרו אותנו י "מניקימ עמ כדור בקנה. רק כשה ראינו תעודות ודיברנו איתמ בעברית, המ נתנו לנו לעבור. השעה הייתה כבר , ואפ אחד לא ידע מה קורה בר 8:30 עימ. עד עכשיו אני לא מבינ למה לא התקשרו אלינו מהב י כדי להתריע שלא נבוא. בצומת רעימ עמד רכב מ חרי עמ דלת פתוחה וגופה מוטלת על הרצפה. ואנחנו בכלל לא היינו חמושימ, כי עוד לא הגענו לב י . "מיד אחר ככ ראינו שני אופנו עימ, שעל כל אחד מהמ נהג ומא חוריו מחבל עמ קלצ'ניקוב. המ פנו לכיוונ כי ופימ, וכשקלטו אותנו ה תובבו חזרה והחלו לירות לעברנו ולרדופ אחרינו. ה תובבתי במהירות, והתחלתי לברוח צפונה, לתוכ פרד . הבנתי שאני חייב לרדת מהכביש, אחרת המ ישיגו אותי. באיזשהו שלב 130 המ נעלמו, והמשכתי לדהור על עד שחזרתי לציר. מהקפיצות החזקות של הרכב במהירות המופרזת בשטח שברתי שלוש צלעות. "במצבימ האלה אתה לא באמת חושב, אלא פועל מאינ טינקטימ. החלטתי לנ וע לכיוונ קיבוצ רעימ, שהיה ממש קרוב אלינו, והנחתי ששמ נהיה בטוחימ. בצמוד לכביש הגישה לקיבוצ עמד רכב גדול מרו מכ דורימ, ומשני הצדדימ עמדו מחבלימ עמ קלצ'ימ. זה מארב שהמ הניחו כדי להוריד כל כוח שמגיע לעזור. ראיתי אותמ עומדימ מולנו, אמרתי 'שמע ישראל', נתתי גז ונ עתי ביניהמ, הכי מהר שאני יכול. "הם ירו עלינו באוטומט. נהיה העולמ שחור ולבנ, היה לי מינ צפצופ בראש, והייתי בטוח שזהו, אני מת. נפג עתי מירי ברגל, ביד ובגב, ואחרי כמה שניות איבדתי תחושה ברגליימ. מהירות הנ יעה התגברה, הגענו קמ"ש. עמ היד העברתי 140 כבר ל לניוטרל, ולאט לאט הרמתי את ההנ .232 דברק . נעצרנו בשולי כביש "מ' נפגע בבטנ, במרפק וברגל, ורצה לבוא להציל אותי. הוא פתח את הדלת, ומיד התמוטט ונפל לתעלה שבצד הדרכ, לא היה יכול לזוז. הב סא"ל )מיל'( י' כבר נפרד מאשתו ומילדיו, אבל בשעות הקשות עכשיו, כששב • בחייו גילה גבורה ותושייה, ולא הסכים להתייאש לעמוד על רגליו, הוא משחזר את רגעי התופת בשבת השחורה, מודה לחבר הוותיק שהציל אותו ומחכה ליום שבו יידע: ניצחתי לירון מולדובן צילום: אהרל'ה ויסברג מכוניתו של י' ועשן הקרבות, בתמונה שצילם ממקום המסתור כשהמתין לחילוץ