שביעי

29.12.23 | י"ז בטבת תשפ"ד | 568 גיליון | 6 ענבל רץ־גילמור קמעא עכשיו של ישראל, גאולתן "כך היא בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הול כת, היא רבה והולכת". אמרה מפור מת זו ממ כת ברכות מ פרת את יפור הרוח היהודית של עמ הנצח, שאינו מפחד מדרכ ארוכה. הרוח הזו עומדת בניגוד גמור לאופנת הכאנ ועכשיו. "שלומ עכשיו", "חטופימ עכשיו" וכו'. כנ, יש לנו מחויבות לפעול ולא לחכות לנ , אבל הדרישה "עכשיו" מבטלת כל יכולת לטיפול עומק ערכי שישפיע לאורכ זמנ ומזמנת פת רונ שטחי ש ופו העמקת הבעיה במקומ פתרונה. הנושא היחיד שבו אני - וגמ היהדות - מתחברות לנושא של "עכשיו" הוא אחריות וערבות הדדית, שמטרתנ לחבר את הכוחות המצוינימ מכלל החברה הישראלית לתהליכ עמוק שמתחיל עכשיו. בתוכ הכוחות הללו בולט הוויכוח בנו שא החברה החרדית. מראות קדושי זק"א, שפעלו עמ הרבנות הצבאית, עוררו בקרב רבימ ציפייה שמחר בבוקר כל הציבור החרדי יתגיי , ייצא לכבוש את עזה ויר חיק את חיזבאללה עד למעבר לליטני. לעומת זאת, אחרימ מו יפימ לטעונ שה חרדימ ממשיכימ לה תגר מאחורי החומה. גמ קרימ אקדמיימ עדכניימ נחלקימ בשאלת ההשתלבות העתידית. קר של "המכונ למדיניות העמ היהודי" בדק ומצא כי לא חל שינוי בקרב החרדימ ביח לה שתלבות בישראליוּת, בעוד קר עמדות מטעמ "המכונ החרדי למחקרי מדיניות" דווקא מצא כי במענה לשאלה "האמ אתה מרגיש חלק מ'ה יפור הישראלי'?", ענו מהחרדימ הנשאלימ "כנ" או "כנ, 74% מאוד". ובכנ, מי צודק? מעבר לככ שזה תלוי בני וח השאלות, יש גמ מציאות. אמנמ הרבנימ והפוליטיקאימ החרדימ ממשיכימ בקו הנוקשה, אבל אמ תרשו לי ארצה להציג תזה קצת שונה. החברה החרדית עוברת שינויימ גדו לימ מאוד, שאת חלקמ אנחנו רואימ ואת השאר נראה בהמשכ, אבל חייבימ להיות עיוורימ מוחלטימ ואטומימ כדי לא להרגיש את החומ שמגיע מהציבור הזה ואת הרצונ להיות חלק. אותי זה לא מפתיע. הבנ תי כבר מזמנ שברגע שחיילי צה"ל הפכו מ"חוטאימ", בפיהמ של חרדימ, לצדי קימ שרבימ מתפללימ להצלחתמ, האירוע הוכרע למעשה. גמ אמ ייקח זמנ להנהגה הרוחנית, ובטח לזו הפוליטית, להשלימ עמ ההתקרבות, את הנעשה אינ להשיב. שיחות רבות במשכ השנימ האחרו נות עמ חברותיי החרדיות ימלו את המגמה הזו, אבל את החותמת קיבלתי ביומ הזיכרונ לחללי מערכות ישראל בשנה האחרונה, עת יצאתי מהר הרצל, ראיתי שני ילדימ חרדימ רודפימ אחרי קצינה בצה"ל ומבקשימ ממנה, ביראת כבוד והערצה, שתיתנ להמ את "ה מ לימ המיוחדימ" שעל המדימ שלה. ידע תי שאני חוזה ברגע הי טורי, ויומ אחד הילדימ הללו יובילו כוח ויילחמו בעוז במ גרת צבא ההגנה לישראל. ההב עה המופתעת והחיוכ על פני הקצינה חידד שגמ בצד השני יהיה מי שיבצע את ההתאמות הנדרשות כדי שזה יקרה. ביום הזיכרון, בצאתי מהר הרצל, ראיתי שני ילדים חרדים רודפים אחרי קצינה ומבקשים את ״הסמלים המיוחדים״ שעל המדים שלה. ידעתי שאני חוזה ברגע היסטורי ההתאמות שעליהנ אני מדברת נדרשות גמ בשוק העבודה, מוקד נו פ שבו יתב צע החיבור לחברה הישראלית. למדוד את השתלבות החרדימ עכשיו, ולגזור תובנות לגבי ההמשכ, זו טעות - היות ואנחנו בהתהוות האירוע, והדבר נכונ גמ עבור כלל ה וגיות שבמחלוקת בישראל. את השיח עמ החברה החרדית חובה להמשיכ ולהקפיד שייעשה בכבוד. צריכ לעודד את השתלבותמ בארגוני חברה אזרחית, שמ האוכלו ייה האיכותית הזו תוכל לבוא לידי ביטוי ולתרומ לחברה מבלי שאורחות חייה יפגעו. בהמשכ יבוא גמ החיבור לצה"ל, שכנ כמו איילת השחר, "ככ היא גאולתנ של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל מה • שהיא הולכת, היא רבה והולכת". inbal.ratz.gilmore@gmail.com "כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת" 90 צילום: דוד כהן, פלאש