שביעי

29.12.23 | י"ז בטבת תשפ"ד | 568 גיליון | 8 מתרקמת הרוח של בעולם שמחוץ לאולפנים האומה, אבל הבעיה היא שזה לא כל ככ "מוֹכר". התקשורת חייבת את המזונ שלה כדי להתקיימ, וזה אומר נקודות חיכוכ ומחלוקת, וכל מה שמייצר בשפה המקצועית "טראפיק". כל מה שרוצה מנהל ערוצ תקשורת הוא שאנשימ יבחרו במ כ שלו על פני המתחרימ, וכדי לעמוד במשימה הוא חייב לייצר דרמה. הדרמה טמונה במשבר, בתמונה של אובדנ דרכ או ב" ופ העו למ" שמתקרב. הדרמה היא בשערורייה; כמו לראיינ כמומחימ ראש ממשלה כושל שבייש את עמ ישראל בבית ה והר, או רמטכ"ל בינוני שיצא בשנ ועינ ממלחמת לבנונ השנייה. ככל שאתה קיצוני והי טרי ומלא שנאה, פלו הדרגות הנוצצות שכביכול מייצרות נראות של "אוטוריטה", ככ יותר אנשימ ייפלו בפח והרייטינג יעלה. אני לא יועצ תקשורת, ואינני יודע איכ עושימ אותה אחרת. מה שברור הוא שאי אפשר להתלוננ על גשמ שהוא רטוב. אנחנו זקוקימ לתקשורת, אבל צריכימ מטרייה כדי לא להירטב מדי. זכינו להיפגש עמ הורימ לחטופימ ולחיילימ שנפלו, ולמול עינינו מתרקמת לה שפה אחרת. כל שפה זקוקה למעיינ תר בותי שירווה אותה, אבל למעט הצורכ הקיומי - לא היה עד היומ מקור טוב יותר. המלחמות על הקיומ לא חייבו את פרי צת גבולות התודעה המוכרימ - עמ נגד עמ, כובש מול נכבש, ארצ ישראל מול עמ ישראל. באופק ממתינ איזה ידור מדיני "הגיוני" שכולמ ישמחו בו. עזה ו ינגפור, ערימ תאומות. הפחד הגדול של אולפני שישי הוא מהגילוי הגדול של האמו נה. מתעצומות הרוח והנפש של הלוחמימ והוריהמ. לשבת ב לונימ שלהמ הוא לקבל הצצה אל הנשגב שבנשמה היהודית. אולי ביומיומ אנחנו נדחפימ ומציקימ פה ושמ, כי גמ אנחנו בני אדמ. אבל באימ הרגעימ האלו, ומלמדימ שאנחנו פשוט גדולימ. השתחרר עכשיו איזה מח ומ פ יכולוגי שמנע מאנשימ ללכת את כל הדרכ לזהות המלאה שלהמ. כביכול, התרבות המ ערבית המתקדמת הפכה למשקולת שהכבידה על הנפש מלהמ ריא לגובה הראוי לה - וכעת השתחררה. אנחנו שומעימ את האמירה הבהירה שאנחנו יהודימ. שאנחנו צריכימ להיות יותר מחוברימ לזהות שלנו. לאמצ את המורשת שלנו. לא להתבייש בה. וזה מרגש ומרוממ את הנפש. היינו במ תחמ אק פו בת"א, שאותו הפכו מארגני פ טיבל הנובה למקומ התייחדות עמ הא ונ תוכ הדמיה של האוירה, המוזיקה והאוהלימ. אפילו הריח נשמר, כפי ש יפרו המארגנימ. הפ טיבל הזה התקיימ בשמחת תורה, בניגוד לכל מה שאני מאמינ בו, אבל האמרגנ שמולי כולו עדינות ואהבת אדמ. גמ השפה שלו משתנה, והוא מ פר על שיעור שמתקיימ בזוהר לח בורה שלו וב ופ אומר שהמ צריכימ לעשות חשבונ נפש וכנראה לא יעשו את זה שוב בשבתות. הדור שדיבר הכי הרבה על הצלחה חומרית ועל אקזיטימ בהייטק, זה שקיבל לוורידימ את התרעלה של הערוצימ הח לושימ והעשירימ, שני ו בכל כוחמ להציג את הזהות היהודית כנלעגת - ניצח בלהט נשמתו. אני מאמינ שהשפה החדשה, שנרקמת כעת בבתי העלמינ ובאוהלי האבלימ, תלווה אותנו עוד זמנ רב. במעיינ שהיא יונקת ממנו יש מימ חיימ. מי ששתה מהמ, יתקשה למצוא עניינ במי • הרפש של אולפני הטלוויזיה הישנימ. Aaron@achay.org.il אתר זיכרון שהוקם בשטח המסיבה ברעים פסטיבל נובה התקיים בשמחת תורה, בניגוד לכל מה שאני מאמין בו, אבל האמרגן שמולי כולו עדינות ואהבת אדם. גם שפתו משתנה, והוא מספר על שיעור בזוהר לחבורה שלו 90 צילום: יונתן זינדל, פלאש הרב אהרו ן אגל־טל אפשר • הרוח האמיתית של האומה הישראלית אינה משתקפת באולפנים למצוא אותה בבתי העלמין ובאוהלי האבלים, והיא מתפשטת לכל שדרות החברה