שביעי

05.01.24 | כ"ד בטבת תשפ"ד | 569 גיליון | 20 , לומדת 40 בת ומלמדת תורה במדרשות, בעלת הפודקאסט "שמה לב". תושבת חריש, , בעלה הרב 6־ אם ל אלישע הי"ד נפל בעזה הדס לוינשטרן שרון רוטר כי חו הרבה מאוד רשעימ. הוא היה מאושר שאחרי שנימ אנחנו ופ ופ מחזירימ את הכבוד הלאומי. היה תלמיד חכמ, אבל גמ הייטקי ט ומתכנת, עשה פורט ארבע פעמימ בשבוע ולימד ילדימ לבר מצווה. בימי שישי, תוכ כדי ה פונג'ה, הוא היה מתקשר לכל אחד מחמשת אחיו ולהורימ שלנו. אדמ צדיק שמעולמ לא פגע בי. היו בינינו גמ ויכוחימ, שנות הזוגיות שלנו היינו בהודיה 13 אבל ב עצומה עליה. בכל לילה לפני השינה אמרנו מה מעסיק אותך בימים אלה? "עמ ישראל. אמ קודמ היה אפשר להתע ק בדברימ אחרימ, אז עכשיו כולנו חייבימ לשאול את עצמנו שאלות קיומיות: מי אני, למה אני חי, למה כאנ? האמת היא שזה מה שאני עושה כל החיימ, פשוט עכשיו כולמ הצטרפו אליי"... איך עברה עלייך השבת השחורה? "הקטע שלי בשמחת תורה הוא ה וכריות, קילו. אצלנו בבית זה בכלל א ור, 4 אני קונה 10 אז אני פודה מהילדימ כל וכרייה ב אגורות וזורקת לפח. בית הכנ ת היה ממש ריק, כי רבימ התגיי ו והייתה אווירת נכאימ. הרגשתי שאינ מצב ואמרתי לבנות שאנחנו מרימות ושיכוונו שכל וכרייה היא טיל על עזה. באותו זמנ בעלי ניגש לרב והזכיר לו את הפיוט 'יומ שמחה לישראל, יומ אפלה לישמעאל' והתחלנו לשיר בצעקות. אחרי שעה היינו חייבימ להתפזר ולהינעל בבתימ, אבל הצלחנו להציל את הזמנ הזה בתפילה". ואז יצאו השבת והחג. "אלישע גוי במוצאי שמחת תורה, ומאז שנכנ לעזה לא היה בינינו כמעט קשר. הוא היה בטנק הראשונ שפרצ לחאנ יונ , ויחד המ צילום: ראשית לפידות • ם י י נ י ע ע ב ר א ב • ם י י נ י ע ע ב ר א ב • ם י י נ י ע ע ב ר א ב מה קורה כשאת עוצמת עיניים בלילה? כשאני צריכה לבכות או כשקשה לי, זה יקרה גם בשתיים בצהריים. אני לא משחקת את עצמי. בלילה אני עייפה, שפוכה. למזלי, הקב"ה גרם שאחליף טיטול מיד אחרי שהודיעו לי על נפילתו של אלישע, ואעשה אינהלציה לתינוקת מיד אחרי הלוויה, כך שאני חייבת להיות פה ולא לרצות ללכת אחריו 'תודה שהתחתנת איתי'. כבר שלושה חודשימ הוא לא בבית, ובדיעבד יצא שהוא הרגיל אותנו לאט לאט לח רונו. יחד איתו, נפצעו חבריו לטנק שחר ישראל בנ רונית, תומ בנ יעל ועמרי בנ עדינה. אני מכירה גמ את תפארת לפידות הי"ד, שנרצחה במ יבה והייתה תלמידה שלי באולפנה. אמא שלה חברה טובה, ולאבא שלה הייתה חברותא עמ אלישע". כמה פעמים ביום את פותחת חדשות? "מאז שאלישע נהרג, בכלל לא. לפני זה הייתי מחוברת מאוד". את מרגישה את האחדות בעם? "יש גמרא במ כת וכה שאומרת שכל ישראל ראויימ לשבת ב וכה אחת. בחג האחרונ לא הצלחנו, אז השמ פתח לנו וכת אבלימ, ובה נמצאימ כולנו. כשיצאנו ללוויה מחריש לבית ,4 שמש, ליוו אותנו עמ דגלימ. הבנ שלי, בנ אמר 'מה, אמא, גמ פה יש הפגנה?'". מה השתנה בך? "הבנתי שאינ לי פריבילגיה לשבת בבית. אנחנו במלחמת קיומ, וצריכימ להתנער מהמקומות הפרטיימ לטובת הצורכ הלאומי. מצאתי במחשב של בעלי קובצ שנקרא 'חשבונ נפש'. בכל יומ הוא כתב שמ כמה שורות על מה הוא צריכ לשנות בעצמו. אז זה חשבונ הנפש שלי". מה מפחיד אותך? "שנשכח מהר". יש בך חרטות? "אני לא דשה בעבר. אלישע אמר לחברימ מהטנק שהוא לא כתב מכתב פרידה, כי כל החיימ הוא התאמצ שכל האנשימ ביבו יידעו מה הרגיש כלפיהמ. זה ממש אפיינ אותו".