שביעי

05.01.24 | כ"ד בטבת תשפ"ד | 569 גיליון | 4 ענבל רץ־גילמור תעיתם בדרך. שוב של חברת "נתיבי יש שלט חדש ראל", ועליו הכיתוב "פרויקט דרכ בטו חה - הקמת קירות ה תרה ושביל אופ ", הוצב 232 וכביש 34 ניימ לאורכ כביש השבוע ברחבי עוטפ עזה. לתומי חשבתי ש יימנו לה תתר. לצערי, המחלוקות בציבור לא תמו, אכ על נושא אחד כולמ )מלבד שוליימ הזויימ שלא היו יודעימ לזהות אויב, גמ אמ היה מופיע להמ בפתח הבית עמ טיל כתפ( מ כימימ: מי שצריכ לה תתר זה חמא ולא אנחנו. אז מה עוד צריכ לקרות כדי שההנהגה שלנו תבינ שה יכוי שמישהו מתושבי העוטפ יחזור לביתו, כש כנת צליפה מרחפת מעליו, שואפ לאפ ? התושבימ הללו, למודי זוועות, אומרימ באופנ מפורש כי המ יימו להיות נ יינימ. אני מבינה את הרצונ להחזיר את המדינה לשגרה, את התושבימ לבתיהמ ואת המדינה למ לולה. יש לככ חשי בות גדולה מבחינה לאומית, תודעתית וביטחונית, אבל איזו הצדקה מו רית יש למדינה שמשמרת את דפו החשיבה באוקטובר? קונ פציה שאומרת כי 6 של השלמנו עמ המצב שבו אזרחימ נמצאימ בקו האש; שאינ חיצ בינ האויב לבינמ בעזה, בלבנונ וביו"ש; שזה גורלמ ושהמ נדרשימ לשלמ מ דמימ - ועוד בלי בושה, שמה את זה על שלט. בחדרימ שבהמ מתקבלות ההחלטות טרמ הפנימו כנראה את עוצמתו ונחישותו של העמ הזה, את המוכנות שלו להקרבה, את הבהירות שבה הוא רואה את העתיד כאנ. זה ציבור שמבינ כי הוא שילמ מחיר כבד מנשוא על התמגנות מזויפת, שבז מנ אמת לא הועילה וגמ הפכה את צבא ההגנה לצבא המגננה - כזה שמקדש שקט מדומה במקומ לתכננ מתקפה. אני מאלה ה וברות שאינ זה הזמנ לת חקירימ ולהטלת אשמה במי מהעו קימ במלאכה, פוליטיקאימ ואנשי מערכת הביטחונ כאחד. עכשיו כולנו נלחמימ יחד וע וקימ רק בדבר אחד: ניצחונ. אבל מי שחושב שקיימות רק שתי אופציות, הדחה או ציות עיוור, טועה. בכל הנוגע לעבר, טרומ הטבח, נמתינ, אולמ בעניינ מה שקורה מאז יש מקומ לשאלות. לא נקבל עוד בשוויונ נפש תשובות חלקיות. העמ הזה הציג טנדרטימ גבוהימ מאוד של עמידה איתנה וזקיפות קומה, והרוויח ביושר ובמחיר כבד מנשוא את הזכות לשאול שאלות את הדרג המדיני וגמ את הדרג הצבאי. כנ, קראתמ נכונ. את המשימה של החזרת הביטחונ לאזר חי ישראל, על כל משמעויותיה, הציבור נושא על גבו. המילואימניקימ והחיילימ ה דירימ המ אלה שמשלמימ מחירימ בבית, בעבודה, בגופ ובנפש. אז ייתכנ שהשאלות נראות לעיתימ קנטרניות, חודרניות, מציקות. ואפ על פי כנ - הנשאלימ נדרשימ לגלות קמצוצ מאורכ הרוח שהציבור הפגינ, להשיב ב בלנות ולהשתמש בכמה שפחות מושגימ מעור פלימ, ולא לחשוב לרגע שמ רימ שעו ברימ דרכ כתבימ צבאיימ מחליפימ את החובה לתת תשובות לציבור. השלט שמספר על המשך מיגוננו למוות הוא חרפה. יש לסלקו מיד - ואיתו את דפוסי החשיבה התבוסתניים והגלותיים. עם הנצח עולה להתקפה, מנהיגיו מוזמנים להצטרף בכלל, כדאי מדי פעמ להוציא את הראש מהבור ולה תובב בינ האזרחימ. כדי לקבל מושג, להקשיב ולהבינ את גדלות הנפש שבה העמ הזה מתמודד מאז שמחת תורה; כדי להתחזק ולנשומ את הרוח האיתנה; כדי להידבק בזקיפות הקומה; כדי להקשיב לאימהות החיילימ הגיבורות שמבקשות להמשיכ במלוא העוז, ולמשפחות השכולות שגדלות נפשנ ועוצמתנ היא עמוד השדרה של העמ הזה. שלט התבו ה שמ פר על המשכ מיגוננו למוות הוא חרפה. יש ל לקו מיד - ואיתו את דפו י החשיבה התבו תניימ והגלו תיימ. עמ הנצח עולה להתקפה, מנהיגיו • מוזמנימ להצטרפ. inbal.ratz.gilmore@gmail.com לא סיימנו להסתתר? השלט בעוטף צילום: מתוך חשבון הטוויטר של אלמוג בוקר