שביעי

12.01.24 | ב' בשבט תשפ"ד | 570 גיליון | 6 בג'ננה ננצח לקבוצת החברות. הבלאגן חזר ההיא העלתה את ה רטונ עמ מרב מי כאלי שבו מ תלבטימ עליה כשהיא עושה תנועה שרומזת על צריכת חומרימ א ו רימ במליאת הכנ ת, והשנייה מיד קפצה ואמרה שאנחנו רק מטיפות לאחדות אבל בפועל מוכרות אג'נדות פוליטיות. עד אז השתדלנו לשלוח שטויות מצחיקות מטיקטוק, אבל מאותו רגע נפרצ ה כר. זאת שלחה כנגד פו ט על אישה שמאלנית שגרה בת"א, שבעל הבית שלה שמע אותה במקרה מדברת בטל פונ ומעבירה ביקורת על צבי וכות ועל לימור ונ הר מלכ, ו"אינ לי מושג על מה עוד. בחיי", לדבריה. דמיינו מה עוד נאמר שמ שגרמ לבעל הבית להשתגע, ונהייתה מלחמת עולמ. הוא ביקש ממנה להתפנות, ההיא לא ה כימה, ההוא ניתק לה את החשמל, נתנ לה אוליטמטומימ ורדפ אותה. ב יכומו של עניינ, היא עזבה את הדירה שהיתה לה ל"מבצר ארבע שנימ אכ לא עוד, אבל היא לא באה לעשות שיימינג או להיות קורבנ, רק להגיד שכדאי שנשימ לב ליומ שא חרי - לאיזו חברה נרצה לחזור אליה" ובלה בלה. קראתי ושתקתי. מה יש לומר? כולנו נהיינו קצת מג'נונימ ורגישימ יתר על באוקטובר )וגמ לפני, 7 המידה אחרי ה בואו נודה(. בחזרה לקבוצה: ההיא ענתה לה שכ דאי לשתפ פו טימ שמגבירימ את האור ושמה לינק לאירי חיימ מלאת ההשראה )אמו של החטופ הג'ינג'י יותמ ז"ל שנו רה בשוגג על ידי לוחמי צה"ל(. ההיא יבשה אותה וענתה לה "טוב אמא"... ומשמ גמ לנו נהייתה מלחמת עולמ: זורקות האשמות - את חיה ב רט רע שהימינ יזרוק אותכ מהארצ, וההיא אומ רת שבאמת כבר לא בטוח לה כשמאלנית לחיות פה, ונותנת דוגמאות לרדיפות וקללות ברחוב, וההיא עונה לה "את מבוהלת ומחרחרת ריב". ואני המשכתי לשתוק כי פחדתי לצייצ. עד שהחזרנו את השלומ, עכשיו נאבד הכל? בדרכ כלל אני מתעצבנת ושותקת, אבל הפעמ הייתי חולה בשפעת. הייתי כל ככ חלשה, שפתאומ כל הריב הזה נראה לי טיפשי וראיתי רק את מה שח שוב - האהבה והקשר רב השנימ בינינו. כתבתי להנ שחשבתי שנוכל לה תפק בקשר כיפי וקליל ונתעלמ מכל השאר, אבל מתברר שזה לא עובד ושחייבימ לדבר על מה שכואב ומפחיד ומייאש, ומה שיהיה - יהיה. היא ריגשה הכנות שלי עבדה. אותנ, ויצאתי ממש גיבורת השעה ומל כת האחדות. בפועל, ידעתי שאני תמ מתחזה. הרי מחר אני ארגיש יותר טוב ואשוב להתעצבנ ולהרגיש ששוב דפקו את הימנימ, ורק לשמאלנימ מותר לע שות קריקטורות בוטות. אבל כשהייתי חולה, פתאומ הבנ תי את ההורימ השכולימ )ל"ע( - איכ ההיא כתבה, וזאת תקפה, ואני שתקתי. כולנו נהיינו קצת מג'נונים ורגישים, אבל הריב הזה נראה לי טיפשי. עד שהחזרנו את השלום, נאבד הכל? ברור להמ מה העיקר ומה הטפל, איכ המ מתמקדימ, מבקשימ ומתעקשימ על האחדות. הבנתי גמ את הלוחמימ ואת האימהות שלהמ, ואת כל אלה שעומדימ על כפ הקלע ואינ להמ אנרגיה מיותרת לבזבז. פתאומ הציניות התקלפה ממני, ואיתה האלרגיה שפיתחתי לקלישאות. הבנתי שלריב זו פריבילגיה של משו עממימ. מי שנמצא ברגע חלש, מורכב ומאתגר - חייב להרימ ראש, לנשומ עמוק ולינוק ממקור החיימ. יש רגעימ בחיימ שבהמ הדברימ המ דווקא פשוטימ וברורימ וחיימ, ומותר במ לנגוע ומותר שמ רק לאהוב )כפי שכתבה לאה גולד שנה 80 ברג ז"ל בשיר "האמנמ" לפני כ • שנותר רלוונטי עד היומ(. sharonroter@gmail.com shutterstock איור: שרו ן רוטר