שביעי

26.01.24 | ט"ז בשבט תשפ"ד | 572 גיליון | 18 , תושבת נווה 41 בת אטי"ב, למרגלות החרמון. פרסומאית, עיתונאית ומגישת פודקאסט 3 + לילדים. נשואה דינה אברמסון שרון רוטר הפינוי מנצרימ, כשראיתי את המחבלימ שורפימ את בית הכנ ת ורוקדימ על הגג". על מה את חולמת בלילה? "כמי שגדלה בהתנחלויות, במשכ שנימ היו לי יוטימ על לינצ'ימ, עד שעברתי לאזור המרכז וזה עבר. בתחילת המלחמה הייתי בחרדה במשכ חודש, אבל היא התחלפה לתחושת עוצמה". איך את מעסיקה את עצמך? "אנחנו גרימ ליד הגבול בינ וריה ללבנונ, בינ התותחימ הרועמימ לנופ עוצר נשימה. התפנינו לחודש, אבל אחרי החרדה ראשונית חזרנו בינ חיילימ 80 היתר כי התמקמ פה גדוד של כ מחיל הרפואה ורצינו לקחת חלק; לא להיות 'מפונה', אלא להשתתפ בעשייה משמעותית. זו הייתה חוויה מעצימה לי ולילדות. אנחנו חיות עמ החיילימ את המציאות שלהמ - להכינ ולאכול איתמ ארוחות ערב, לשוחח ולהכיר אותמ לעומק. בעלי במילואימ בכיתת באוקטובר, ולא עזב איתנו. 7 הכוננות מאז ה אחד הדברימ שהפתיעו אותי בתקופה הזאת זה דווקא הפודקא ט שאני מגישה עמ הבת שלי, שבו אנחנו מ פרות יפורימ מחזקימ לילדימ לשעת מלחמה. אנחנו מקבלות תגובות מכל העולמ. כיפ שהילדה מרגישה שהיא יכולה לחזק ילדימ אחרימ". איפה היית בשמחת תורה? "היינו אצל ההורימ בבית אל המוקפת ערבימ עוינימ, וכל מה שרצינו היה לברוח משמ. במוצ"ש, כשחברה התקשרה ואמרה שזה לא בטוח לחזור לצפונ, פיניתי את עצמי עמ הילדות למרכז הארצ. המחשבה שאהיה חמש דקות מגבול וריה הפחידה אותי מאוד. הרגשתי שאני חיה מחדש את • ם י י נ י ע ע ב ר א ב • ם י י נ י ע ע ב ר א ב • ם י י נ י ע ע ב ר א ב היו סימנים מוקדמים? כחודש לפני, שי בעלי התחיל באופן מפתיע לצפות בסרטי קץ העולם. הוא אפילו ביקש שנוציא דרכונים. אני באה מגוש קטיף, ולפני עשר שנים עבדתי ככתבת חדשות בעוטף עזה. הייתי מכינה כתבות מנחל עוז ורואה כמה עזה קרובה. מדיווחים שהיו כבר אז, ידענו על התרחישים והסכנות. גם בפינוי ראינו את הברבריות שלהם והבנו למה הם מסוגלים כמה פעמים ביום את רואה חדשות? "חלק ממהלכ הריפוי שלי הוא להתנתק חדשות. אני בא קפיזמ מוחלט, כדי לשמור על השפיות ול ייע לאחרימ. אני משאירה לבעלי את החיבור לחדשות ומשתדלת להיות בשמחה". את מסכימה עם דרך ניהול המדינה? "קל לחלק עצות ויש ביבי רבימ שחושבימ אחרת, אבל אני מעריצה את מי שמנהל כרגע את המדינה. זה לא מובנ מאליו שישראל מצליחה לממנ את בעלי הע קימ, המילואימ, המפונימ. האויב מפזר המונ כוחות בגבול הצפונ, שלא נפרצ בגלל כושר ההרתעה שלנו, וזה נ גלוי". את מרגישה בטוחה בביתך? "אני הבית היהודי הכי צפונ מזרחי בישראל, ואני מרגישה הכי בטוחה שיש". מה מנחם אותך? "נופי הגולנ. בדרכ לגנ של הילדה אני רואה נחלימ, ו ימ, טורבינות. בגדול, עברתי לגור בערוצ הטיולימ". מה מעצבן אותך? "אנשימ קטנוניימ, וכאלה שלא מפ יקימ להתלוננ ולבקר ברשתות החברתיות. זה דוחה אותי". מה נותן לך תקווה? "שאנחנו עמ הנצח. אני יודעת שבפר פקטיבה של שנימ, הכל יהיה ב דר". יש בך חרטות? "בכל יומ אני מנ ה להיות אמא טובה יותר, ובכל ערב מוצאת את עצמי מתחרטת על מה שהיה". צילום: שי צוירן