שביעי

09.02.24 | ל' בשבט תשפ"ד | 574 גיליון | 4 מהמורה בדרך מלחמה. הפעמ לא עוד קולות אכתוב על קולות של שלומ. זה כבר כמה שבועות שיש התכתבויות בקבוצת הווט אפ של האמהות בכיתה לגבי אחד המקצועות. הילדימ לא אוחזימ בחומר, שיעורי הבית לא תואמימ את הרמה בכיתה, ובנו פ לכל אינ להשיג את המו רה; היא לא זמינה. השבוע המורה הקליטה את עצמה, ושלחה לאחת האמהות שתעביר את ההודעה לכולנו. כששמעתי את ההודעה, לקח לי כמה שניות להבינ שהיא רצי נית ושזו לא בדיחה מ"ארצ נהדרת". היא דיברה בקול גבוה עמ צחקוקימ, מעל ראשמ של הילדימ, והתלוננה שהמ לא מביאימ את הציוד הנלמד: "טוב שהמ לא שוכחימ גמ את הראש", הו יפה כאילו בבדיחות, והמשיכה בבקשה שנעבור עמ הילדימ בבית על החומר בכל יומ. האמהות היו קצת המומות, אבל בגלל שכולנ צדיקות הנ לא עפו עליה - אלא התייח ו לאופנ שבו העבירה את המ ר, ולעובדה שאי אפשר לברר מולה את הדברימ. אני דווקא חשבתי שכל ה יפור די משעשע. ופ ופ דמות לא שגרתית. דמיינתי אותה כמו כמו אמ הבית בפני מייה של הא ופית או מרי פופינ , לבו שה בחליפת שלושה חלקימ עמ מטרייה. בכל מקרה, הבנתי שהיא קצת במצוקה; בואו, אני הייתי מתה אמ הייתי צריכה ללמד בכל בוקר בכיתה בבית פר, ולכנ כל המורימ המ בבחינת מו רימ את נפשמ מבחינתי )מה שלא מונע ממני, בחוצפתי, להעמיד אותמ במקומ מדי פעמ(. ההתכתבויות המשיכו, וחשבתי להו יפ את שלי ולכתוב שלא ייקחו את זה כבד מדי, שזו כולה התבטאות של פולניות - מי כמוני יודעת - אבל התאפקתי ושת קתי, כי הרגשתי שזה לא יו יפ. ואז קרה משהו שריגש אותי במיוחד. אמא אחת הקליטה הודעה שה בירה שהמורה הזאת היא עולה חדשה, ושכ נראה במקומ שממנו היא באה לא נהוג שהמורימ זמינימ להורימ כמו בשלוחה של מד"א, שיש מצב שהילדימ שמ קצת יותר מתורבתימ בכיתה, ושתמיד אומרימ "ה בר פניכ לעולה", והנה ההזדמנות שלנו לקיימ את האמור. "אני מציעה שנדבר עמ המנהל", היא חתמה. אחרי שלוש דקות יפרה שהיא יישמה את עצתה ודיברה עמ המנהל, שהמ "על זה" ושנתאזר בטיפה בל נות. הה תכלות הזאת של האמא החזירה אותנו בנ רגע להתייח בחמלה למורה, הביאה אותנו למקומ של השליחות שלנו כהורימ וכחברה, ושינתה את הפרשנות מעלות. 180 שלנו ב איכ ברגע אחד יכול זה מדהים משהו משונה ומרגיז להפוכ לדבר מ פק ומשמח. הייתי גאה ושמחה בא מהות, וחשבתי כמה יפה שגמ בתוכ הת כול הנ לא נתנו לעצמנ לצאת מפ קבוצת האמהות געשה מההודעה הקולית ששלחה המורה, עד שאחת מהן הסבירה שהיא עולה חדשה ושינתה מעלות 180־ את הפרשנות שלנו ב רופורציה, והיו זהירות בלשוננ - ואיכ שהכל בא על מקומו בשלומ לפני שכ דור השלג הזה התגלגל ונהיה הר ני. אני ממש לא בטוחה שבמקומ אחר, שבו עבודת המידות, אהבת ישראל וההקפדה על לשונ הרע לא נוכחות במציאות היומיומית, הדברימ לא היו מתנפחימ הרבה יותר, וגורמימ למצוקה ולנזק בלתי הפיכ לכל הצדדימ. אנחנו מרבימ לדבר על אחדות בינ המגזרימ, אבל טוב לזכור שהשלומ מת חיל בבית, ומוטב גמ אמ תזכירו לי את זה כשבא לי לעופ על כל מי ש ביבי, • לפחות כמה פעמימ ביומ. sharonroter@gmail.com shutterstock איור: שרו ן רוטר